הזדמנות

כמה קשה לפלס אותיות
אל לובן הדף
שהוא אין.
אינני חכם, לא אדע להפלות
אות אחת מעשרים ושתיים.

כל פעם כל פעם כל פעם
עשרים ואחת אותיות אובדות.
לנצח
לא יהיה להן גואל
כי אין להן מכיר
כי לא התקיימו
מעולם.

(אפילו חלום או משל לא יהיו.
חלומות לא זקוקים למילים.)

איך אפשר לוותר עליהן
להוציאן לחידלון
כך
בלי חבר מושבעים
כל פעם?
ואיך אני תליין?

הן גוועות במהירות.
מותן שקט.
קיומן לא תלוי בזמן ובמרחב.
כאֵבן מרטיט מתמשך.

כל זאת יודע אני כי מוכר לי
כאב הלא-קיימים.