חזרה ליצירות
שירים

חזרת בבקר אחד

אודי גלבמן | (08/12/2014 14:11) | 119 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל



 חזרת בבקר אחד

אחרי הרבה שנים.

אני זוכר שהגשם טיפטף -

בשעה שהנחת את השק החום

והכבד למראשותייך,

 ואותה שניה בדיוק

החל הגשם להתעצם,

 והתבוננתי

במעיל שהשלת מעלייך.

וכה רציתי לחבקך,

 אבל את היית מאופקת וקרה -

ולא נתת עצמך ,

 ודאי לא חיוך:

כי חזרת משום שהגיע זמנך לחזור,

שתם המסע-

 בזמנו הקצוב והמוחלט.


ואת אמרת שלא תספרי שום כלום

אודות שדות וכבשים וגבעות והרים,

אבל שמדי פעם אחרי עוד ליל הוללות

באיזה אוהל זרוק אנשהו

היית יושבת בחוץ ולוקחת שאכטה,

והיית רואה בחוץ געגועים

למה שבעצם לא היה לך מעולם,

 ציניות, לגלוג עצמי ורוע-

ואת - כולך,

נשאת תפילה:

לחיוך אחד קטן.


ואז הבינותי-

שהגיע זמני שלי 

לחזור.

 

תגובות

חזרה ליצירות