עַל פְּנֵי הַהֶבֶל / נסים פרנקו

אֱמֶת נִבְצֶרֶת מִפְּנֵי הַשֶּׁטַח

אֵין סוֹגְדִים אֶלָּא

נִמְלָטִים

אֱמֶת , הִיא רַק

מָה שֶּׁרוֹאִים וּבַמֶה

שֶׁנּוֹגְעִים

כְּאֵב , בָּא לְהַתְרִיעַ

מִפְּנֵי הַנֶּמֶק מִפְּנֵי

הָאָבְדָּן

אֵימָה אֲמִתִּית הִיא

כְּשֶׁלֹּא כּוֹאֵב , כְּשֶׁלֹּא

חָשִׁים דָּבָר  –

הַסֵּבֶל  מְבַלֶּה , שׂוֹרֵט , מְקַמֵּט

מְחַשֵּׁל , וּמַקְשִׁיחַ.

הַחַיִּים , קַו אָרֹךְ וְגַם קָצָר

וּבוֹ , רוֹאִים  וְסוּמִים

הָרוֹאֶה שָׁכַח , וְהַסּוּמָא

נִשְׁכַּח  –

שְׁנֵיהֶם שָׁטִים עַל נַחַל  , שֶׁמּוֹבִיל 

אֶל יָם לֹא מְמוּפֶּה .

הַר נוֹשֵׁק לְגַיְא  וְעָב

נוֹשֵׁק לָרוּחַ , הָרוּחַ

נוֹשֶׁקֶת לַהִתְחַדְּשׁוּת , וַאֲנִי

מִתְיַשֵּׁן...

בְּתוֹךְ הָאֱמוּנָה , אוֹ

בְּתוֹךְ הַהֶבֶל .