עַל הַסַּכִּין/ דָּוִיד סָמוּכָה דּוּדִי

בס"ד                                                                          15.12.1990                       

עַל הַסַּכִּין/ דָּוִיד סָמוּכָה דּוּדִי

אָלַלָה הוּא אַכְּבָּר,

 פּוֹרֶצֶת הַצְעַקָּה.

הַסַּכִּין נִשְׁלַפְתְּ,

 מַתְּחִלָּה שְחִיטָה.

סַכִּינִים בְּתֵל אָבִיב,

סַכִּינִים בְּרָמַת גָן.

סַכִּינִים בְּירוּשָלַיִם.

סַכִּינִים בְּכָל גּוּשׁ דָּן.

הֲרוּגִים בְּכָל מָקוֹם.

כְּצֹאן מוּבָל לְטֶבַח.

בְּעֵינֵי הָעַרְבִי.

הַיְּהוּדִי הָפַךְ לְזֵבַח.

עָד מָתַי בְּתוֹךְ אֳרְצֵנוֹ?

יִתְּהַלְּכוּ הַמֶּרַצְחִים.

יִשְחָטוּ וְיִטְּבֵחוּ,

עָד מָתַי הִגִּידוּ לִי?

הֲלָנֶצַח נוֹכָל חֶרֶב?!

אִמְרוּ מָתַי יָבוֹא הַקֵּץ?

אֵי הַסּוֹף לְזֶה הַהֶרֶג?!

אָרוּר אַתָּה שׁוֹלֵף הַחֵץ.

את השיר הנ"ל כתבתי 1990 כאשר הארץ הייתה אינטפדה של דקירות עם סכינים שלופות.
חזרתי לשיר אתמול אחרי מעשה הרצח המתועבים דקירת החיל בתל אביב, ודקירת הנערה בגוש עציון.
השיר מופיע בספר השירים שלי "בין שקיעה לזריחה".