בנייר צלופן

הֵיכָן שֶׁאַהֲבָתִי מְצוּיָה,

אוּלַי תִּהְיֶה עִם הַזְּמַן עֲטוּפָה

בִּנְיָר צֶלוֹפָן,

סֻכָּרִיַּת שׁוֹקוֹלָד

לְעוֹלָם לֹא מְרִירָה,

לֹא עִם שְׁבָבֵי אֱגוֹזִים

גַּם לֹא זוֹ אֲשֶׁר יַיִן נִגָּר מִמֶּנָּה...

לִכְלֵךְ אֶת הַשִּׂמְלָה, הוֹתִיר

דְּבֵקוּת בַּשְּׂפָתַיִם

בּוֹנְבּוֹנְיֶרָה שֶׁל טְעָמִים,

טַעַם וָנִיל, אוֹ תַּפּוּז, אוֹ מַנְגּוֹ...

אוֹ שׁוֹקוֹלָד שׁוֹקוֹלַדִי...

שֶׁיִּשָּׁלַח כָּךְ כְּמוֹ שֶׁקִּבַּלְתִּי

לְאַחֶרֶת