שירים

בהיותי עול ימים

בהיותי עול ימים ,
 והחיים מסרקים
את הווייתי ההולכת ומתרקמת :
 עומסי החרדות היו נאספים
כערימות שלג נופל
וכותשים את שפיותי.

והיום
שאיש אחר אני
הריני מעביר מטלית על כל אחת מנעלי
הסדורות
במגרות עלומות
משייך גרגרים של אבק 
למקומות.
לנשים שאהבתי.
קצת מתגעגע
בסתר.



ממש ממש לא.
אני אומר לעצמי
דרכן המתים מדברים.
ושתיקות החיים מתארכות.
                                                           

תגובות