שעורי בית - חרטה לפינת התפוח של שמאי

שעורי בית - חרטה

כתבו חיבור על חרטה, ביקשה המורה

בפתחו של יום הכיפורים.

ובני כתב חיבור קצר - אין בי שום חרטה

ובחיוך קונדסי הראה לי את הדף.

לא יתכן אמרתי, אין אדם שאין בו חרטה

הבי לי דוגמא - אמר.

ובכן,

פעם כששברת כוס, רגזתי מאד

זו לא הייתה אשמתך, ידעתי זאת אז

אבל על כעסי לא הבעתי חרטה -

סלח לי בן יקר.

פעם הענשתי אותך, כי ביום חורף קר

בנעליך אל תוך שלולית של גשם נכנסת

ואני הרי עד היום תמיד לשלוליות נכנסת,

אז למה עליך כעסתי,

אסור היה לי להעניש אותך

אבל לא הבעתי על כך חרטה -

סליחה בן יקר.

ופעם אחרת על עץ התות טיפסת

את מכנסיך קרעת ואני כעסתי מאד,

אבל אני הרי לימדתי אותך על עצים לטפס

אני סיפרתי לך על מתיקותם של התותים,

אז לא הייתי צריכה בכעס לשלוח אותך לחדרך

ולא הבעתי על כך חרטה -

אז כעת אני מבקשת סליחה.

והוספתי וסיפרתי לבני

על עוולות שאנחנו עושים מבלי משים,

לפעמים דוחפים ואת הדרך לא מפנים,

אומרים מילים שפוגעות

מילים שמשאירות בלב שריטות.

לא מוצאים זמן להקשיב לאחר,

לא מושיטים יד כשחבר מבקש.

ולפעמים אומרים את המילה סליחה,

אבל ממלמלים אותה כלאחר יד

אין כל כוונה מאחרי האמירה.

ואז הסליחה מונחת על הלב

כמו אבן כבדה.

העלתי על דף את כל החרטות

שיראה בני ויקרא, שיבין וידע,

שדווקא העוולות הקטנות

שעושים אותן כלאחר יד כמעט מדי יום

הן הפוגעות ביותר,

ועליהן יש להתחרט מיד

ולבקש סליחה - ולהתכוון.

הגיש בני את החיבור למורה

והוסיף ואמר שרק לאמא שלו יש חרטה,

ולידיעתכם - קיבלתי ציון לא רע...