שירים

אל מדבריות נעורי - לפינת התפוח



אל מדבריות נעורי הייתי שב-

בנן המאומץ של הערבות

השחונות והבלתי נגמרות -

ולא בשל אדרת השריר

שכיסתה את כלימתי בלילות

הבלתי נגמרים

של צינה וחום ששימשו

להם יחדיו,

ורוחות קדים שפרעו שיערי

לאי פה ולאי שם.

ונדרים שנדרתי בלי דעת

כי יום יבוא, והם יתדפקו על דלתי,

משל לא נותרו מעולם במחוזות

אפופי שכחה-

לבוא עמי חשבון.



ועד היום כמו עודני מהלך

באפסי קצות המדבר ההוא, 

שאבק רוחותיו מייסר ונוקב,

וחודר אל תוך מחילות עורי,

ולילותיו בלתי נגמרים-

ואת משיחה עמי בשלוות האשה

פזורת השיער ויפת העיניים 

אודות הבטחות שנתתי -

וזמן פרעונן תם,

וגם אם לא-

ואולי אף לא היו מעולם-

הריני עימך , 

ואין עוד לאן ללכת מפה.

תגובות