זְרִיחָה גְּדוֹלָה

כְּשֶׁנִּדְמֶה שֶׁהַחֹשֶׁךְ סוֹגֵר אֶת הַשְּׁבִיל,
יָד שֶׁל חֶסֶד מְאִירָה כְּמוֹ כּוֹכָב מוֹבִיל.
אַהֲבָה אֲמִתִּית נִשְׁאֶרֶת לְעוֹלָם בַּלֵּב,
וְזוֹרַעַת תִּקְוָה בְּכָל כְּאֵב
עַד שֶׁלְּבַסּוֹף עוֹלָה זְרִיחָה גְּדוֹלָה.
 

אביה יקרה,

שיר מלא אור, אמונה ותקווה כתבת. אהבתי במיוחד את הדרך שבה את מזכירה שהכבוד המדומה חולף, אך מעשי החסד והאהבה נשארים חרוטים בלב לנצח. הדימוי של "זריחה גדולה" הצומחת מתוך ניצוצות של אמת וחסד מעניק לשיר עוצמה ואופטימיות מרגשת.

המילים שלך מזכירות שגם בזמנים של ערפל וחושך, יש כוח לטוב, לאמת ולאהבה להאיר את הדרך. שיר מחזק, מעורר מחשבה וממלא את הלב באמונה בטוב האנושי. 

מקסים ומרגש כתבת.

שבוע טוב ושקט

שמוליק

יפה ומרגש: הזריחה ההיא, העולה מהקץ, תגרש את צלילי האתמול הכבד. כי מה שנבנה באמת ובתום, לעולם לא ידעך, לעולם לא יאבד. תודה רבה לך אביה יקרה, שבוע טוב. שהזריחה והתום לא יגמרו לעולם. 

בתוך האפלה הפנימית, די באדם אחד שהושיט יד וזה נותר לעולם ועד. ואף מאיר את החיים.