ארבעת
החורים [
מבוסס
על מקרה שקרה כמעט]
היו שם חמישה
אבל אחד אבד בטלטולי הדרך
נוסע אני לבקר את נכדיי
, מוזר
לקרא להם נכדיי ולא נכדיי המה והורגלתי
לקרא להם כך, מפני
אהבתי אותם ואהבתם אותי וחשתי קירבה מרובה
אליהם ולא בשר מבשרי ולא דם מדמי ואפילו
דמותם לא כדמותי [
תודה לאל ]
ועל שלושה ידעתי אהבתם והקטן טרם
נודע והיה רץ מפני מפחד ונולדו המה אל תוך
מציאות זו.
וקרא לי סבא בפיזור
הדעת וכשהייתה דעתם קראו בשמי.
"סבא
בא לקחת אותך "–
כך הגננת ולא סָפְרָה סבים וסבתות
ואם הייתה סופרת ונפלאה ממנה.
וסבא שלא ככולם הייתי
ועודני והיו מחכים לבואי מפני שבהכירם
אותי שלא מן הרגיל ידעו שמתנתי שונה בתכלית
השינוי ממתנתם של אחרים.
כמו פרפרי השדה שנתונים
היו בצנצנת ריבה ופרשו כנפיהם בכל רחבי
הצנצנת ובואם סחט קריאות רמות של של השלושה
שמיד פתחו את צנצנת הריבה כדי להעניק
לפרפרים עיסוי שיסודי היה לעיצוב אישיותם
שנגמר בכנפיים שבורות ובהעברתם של הפרפרים
למימד השלישי.
או זוג עכברי השדה
שסחטו צרחות עזות מצד אם הבית וגרם לצמד
לברוח על נפשם ולהיעלם אל תוך תהום הנשייה
חיפושינו עלו בתוהו ולעתים שומעים את
ציוצהם בחפשם אחר מזון.
השמועות אומרות [
מכחיש בכל תוקף]
שנערכה פגישת עכבר עם בעל הבית
ולאחר טרוניות קשות שהשמיע העכבר בדבר
נקיונה של האשה נכמרו רחמיו של הבעל והשאיר
אחריו מספר פרוסות של גבינה צהובה 129
אחוזי שומן וסחט הבטחה מפיו של
העכבר שישאיר גם לחברו.
ומה אביא לנכדיי הפעם
? ותר
הייתי את חנויות הצעצועים המלאים בכל טוב
וברגיל מצאתי ובשפע אך רוצה אני בלא רגיל
ועברתי בין החנויות ועברתי שוב ושוב ולא
מצאתי והחילותי לתור ברחובות צדדיים
ועברתי וחיפשתי והנה בקצה השוק בחנות
קטנה ומאובקת שחלונותיה אטומי אבק ולכלוך
מצאתי את מבוקשי .
מתחת לשכבת אבק ומעט
סמרטוטים ממורטים בחלון הראווה שאין בו
קצה קצהו של ראווה ,
היו מונחים לתפארת ארבעה חורים
עגולים סימטריים ובגודל אחיד ששפתיהם
חדים כתער ממש תפארת היצירה .
בדמיוני ראיתי את נכדיי
צוהלים לקראת המתנה ובדחילו ורחימו נכנסתי
לחנות . עיני
נאבקו באפילת החנות ולבסוף הבחנתי מאחורי
הדלפק באיש זקן עטוי בשערות לבנות מפוזרות
באי סדר מופתי כעטרת לראשו וכך היה גם
זקנו שהשתפל בפזרנות אל מעבר לחזהו,
עיניו עצומות ונחיריו משמיעים
קולות נחירה עדינים .
לבוש היה במכנסי חקי
שידעו ימים טובים מאלה אי שם בשלהי ההסטוריה
ואף שהיו נקיים עשו אותות הזמן את שלהם,
חולצתו משובצת הייתה שנשתכח ממנה
צבעה המקורי ומקטרונו אפור היה ורכוס
בשלושת כפתוריו.
"סליחה"-לחשתי,
"אה"-
פקח עין בוחנת.
"סליחה"-
החריתי -”ארבעת
החורים , מה
מחירן?”
"אה
… זה...איני
מוכרם " בחצי
פה.
"וכי
מדוע"
"ירושתי
המה .. עשרות
שנים שמרנו על חורים אלה בחיק משפחתי
ויקרי ערך הם"
"ובכל
זאת חפץ אני ,
אמור ערכם"
"לא
יסולא בפז"עשה
עצמו כמחשב ונקב במחיר גבוה במיוחד.
"וחייב
אני לדעת שבידיים טובות המה ושלא חס ושלום
יוזנחו הקטנים ודאגתך עליהם לדאוג למחסורם
ושלא ידעו צער"
10א
ואני רציתים
כפי שלא חפצתי מעולם פשפשתי בכיסי
והעליתי מעותיי ומסרתים לידו.
הלה שלשל לכיסו את
מעותיי ופנה לירכתי החנות להביא קופסת
עץ לאחסן בה את ארבעת החורים לכשחזר הייתה
קופסת עץ נתונה בידו ,
נטל מטלית ואבקה בחלל החנות עד
כדי מחנק והקפיד בניקיונה של קופסת העץ,
" לבל יתלכלכו הקטנים"
חזר ואמר בלחש כאילו סודו הוא
,ונטלם
בידו והניחם אחר כבוד בקופסת העץ וכך
כשקופסת העץ נעוצה בבית שחיי פסעתי שמח
וטוב לבב אל בית נכדיי .
הלא משחק רוצים המה –
חשבתי בליבי – ומה הבאתי ארבעה חורים ללא
תוחלת וישחקו ויתפזרו והיו כלא היו ואין
המעות ואין החורים וחושב הייתי במה ובמי
והיכן ונהייתי חושב והולך והולך וחושב
ואין בידי .
לפתע – כך טיבם של
רעיונות שבאים המה לפתע – עלה רעיון במוחי
ועוד פעם נתתי לזה מחשבה ועלה ונשאר ונטלתי
בידי את קופסת העץ ובה ארבעת החורים ומהרתי
אל האופה ונתתי הוראותיי.
"ארבעה
חורים המה ויש לנהוג בזהירות לבל יאונה
להם ותעשה להם מסגרת וידעו גבולן ואת
מסגרתם תכין מבצק גמיש לבל תיפול עלהם
בהלה ועל הבצק תניח שומשומין למען יריחו
כדבעי ותאפה בתנור כמקובל והשגח תשגיח
על החורים לבל יישרפו ועשה חיל במעשיך
ואשלם תמורתם
וכך לאחר זמן בתוך
קופסת עץ קיבלתי את ארבעת החורים כשהם
עטופים בבצק ואפויים בתנור.
ונכדיי:
"יופי
סבא בייגלה"
