חזרה ליצירות
שירים

עכשיו שהשמש נופלת אל הים

אודי גלבמן | (09/08/2014 18:36) | 74 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
עכשיו שהשמש נופלת אל הים,
דרך החלון הפתוח ,אל
רחוב בתי האבן האפורים
 אני מזמין-
משל היה האלוהים על תקן מלצר
בסינור לבן-
את שקיעת הארגמן ,
את הזכרונות הכואבים ההם-
וביו טיוב 
סקוט מקנזי שר על
סאמר טיים 
אין סן פרנסיסקו.

אלוהים,
השיבני אל ימי הסערה ההם.
קחני חזרה אל היום בו
קמתי נבוך, אובד דרכים
ממות אבי:
ואת פעמי שמתי
אל אשבורי הייט,
 אל
ילדי הפרחים ההם
בסן פרנסיסקו.

שובי אלי נורמה אן.
התזכרי את הלילה האבוד ההוא
בלומבארד סטריט
בו עישנו המומי
 קרוסלות מסתובבות
מריחואנה וטבק מזויין,
מסורבי הכרה
בעולם האפור המתדפק
על שערינו בשנים לבוא-
בימים ההם -
שהיו ואינם.

ובוייטנאם ילדה עירומה
נסה אל האין
שרופה ומפוייחת-
כמוה כלבי,
בלכתך ממני.
מחמת צוק העיתים.
מחמת שלא רציתי-
אני,
שתהא לי סן פרנסיסקו-
בית.
רציתיה כעיר זכרונות.

ודרך לבי ההולם כפרא,
מתבונן מרחוק,
זוכר את הרגע בו הישלנו
את שקינו,
את תרמילי הכאב הנודד-
אני נושא אותך עמי,
נורמה אן- 
תמיד תהיי איתי שם:
בין תקרות 
בית גופי
המאפיר:
יפהפיה ועיקשת
מהלכת 
אין ד'ה סטריטס
אוף סן פרנסיסקו.


החודש ימלאו שנתיים למותו של סקוט מקנזי.כמעט חמישים שנה הוא מפעים את לבי עם השיר האגדי ההוא על עיר ילדי הפרחים.
וכמו בשיר שכתבתי- הגעתי לשם בשנת 75 ...





  

תגובות

חזרה ליצירות