בִּרְאוֹתִי אוֹתָךְ / נסים  פרנקו

בִּרְאוֹתִי אוֹתָךְ

פֶתַע – הַכֹּל קָפָא!

גַּם הַנִּגּוּן, גַּם הַמִּילָה

בִּרְאוֹתִי אוֹתָךְ

חָסְרָה בִּי תְּנוּמָה

וְלִבִּי הֵחִישׁ פְּעִימָה

הַיָּם , נִרְאָה כְּמוֹ טִפָּה

וְהַצְּבָעִים הָפְכוּ לְשִּׁירָה

בִּרְאוֹתִי אוֹתָךְ

הַזְּמַן שׁוּב לֹא נִמְדַּד

לְרֶגַע לֹא חַשְׁתִּי לְבַד

הָיִיתִי כְּנִלְכָּד

וְכָל עָבַרִי אָבַד –

בִּרְאוֹתִי אוֹתָךְ

הוּמְסוּ כָּל הַקַּרְחוֹנִים

הַשְּׁמָמָה הִצְמִיחָה פְּרָחִים

וּמִתּוֹכִי רִפְרְפוּ פַּרְפָּרִים

הַיּוֹנִים , הָמוּ כִּזְמִירִים

בִּרְאוֹתִי אוֹתָךְ

חָדַלְתִּי לַחוּשׁ מְרוֹרִים

הֵפַחְתְּ בִּי חַיִּים לֹא מוּכָּרִים

עֲלוּמִים –

מְרַחֵף בֵּין יָרֹק לַתָּכֹל

בִּרְאוֹתִי אוֹתָךְ

אֶתְמוֹל  .