עוד לא כתבתי

כמה צבעים מרהיבים שלא חוויתי בעולם,

כמה פרחים שיש ולא ראיתי את כולם,

כמה עצים קטנים, גדולים וענקים לשמיים,

כמה נהרות נחלים שזורמים לים המים.

עוד לא כתבתי על פלאי העולם הנפלא שלנו,

עוד לא כתבתי על כל השקיעות המרהיבות לנו,

עוד לא כתבתי על כל הזריחות שיש בבקרים,

עוד לא כתבתי על הגשמים והמים האבודים.

בבוא הזמן אכתוב על אמהות וילדים ביחד,

בבוא הזמן אכתוב גם על אבות וילדיהם כאחד,

בבוא הזמן אכתוב על סבתות הממתינות לנכדים,

בבוא הזמן אכתוב עליהם במוסדות המטפלים.

הנה אט אט חולף לו הזמן שהותרתי אחריי,

עוד לא כתבתי מספיק על אמי היקרה יותר מדי,

אני עומד מול המראה רואה הרים וגבעות בעולם,

עוד לא כתבתי על הכל חבריי יכתבו יחד עם כולם.

כמה הרואי העם היהודי שעליו כתבו את הבריאה,

כמה הרואי העם שהגיעה מכל ארצות העולם לבנות פה יצירה,

כמה הרואי לדעת שאנחנו חיים קיימים עם כל מה שקרה,

כמה הרואי לכתוב היום את זאת היצירה.