ימים אדומים

                                        יָמִים   אֲדֻמִּים / נסים פרנקו

אֵין רוֹאִים עַד קַו הָאוֹפֵק

אֶת אֲשֶׁר כֹּה קָרוֹב לַלֵּב

גִּיל פָּסַק מִגַּלֵּי הַדּוֹפֵק

וְעַל הַחוֹף נוֹתַר אַךְ כְּאֵב

יוֹם בְּיוֹמוֹ שׁוּב נִקְטַל עוֹד זֶמֶר

וְאֵין מִסְפָּר לַפְּרָחִים הַקְּטוּפִים

יוֹם בְּיוֹמוֹ תַכוֹף אֵם עַל קֶבֶר

וְלֹא יֵרָאוּ עוֹד פְּנֵי אַלּוּפִים

אֵין שׁוּם אוֹר שֶׁיָּאִיר הַגֶּדַע

וְלֹא שׁוּם צֵל לִמְנוּחָה וּמִשְׁעָן

רוּחַ גְּבוּרוֹת תְּרַחֵף עַל גֶּבַע

וְקוֹל זְעָקָה … יַרְעִיד בַּמִּשְׁכָּן.

" אַתָּה קוֹרֵא , וַאֲנִי שׁוֹמַעַת

אַתָּה מַבִּיט , וַאֲנִי דּוֹמַעַת

הָיִיתִי עוֹקֶרֶת בָּבַת- עֵינִי

לִקְטֹם הַחוֹצֵץ

בֵּינְךָ לְבֵינִי."