גַּם מַלְאָכִים מֵתִים עַל אֲסְפַלְט

וְהָיִיתִי מְהַלֵך בֵּין בְּרִיוֹת,

וְמַקֵל נְדוּדָיי בְּיָדִי.

בְּשְׂדֵרַת צַפְצָפוֹת וּבְרוֹשֵׁי מְחַטִים,

מְהַלֵך עִם עַצְמִי לְבַדִי.

וּמָה כַּבְדוּ מַחְשָׁבוֹת בְּרֹאשִׁי,

שַׂרְעָפִים, הָגִיגִים, חֵזְיוֹנוֹת.

וְהַכּוֹל כֹּה פָּשׁוּט שֶאֵפְשָׁר סְתָם לִחְיוֹת,

אֲבָל גַּם לָמוּת מִיתוֹת מְשוּנוֹת.

כִּי רָאִיתִי מַלְאָך עַל אֲסְפַלְט,

וְכְנָפַיו בֵּין לָבָן לְשָׁחוֹר

נוֹצוֹתָיו דְרוּסִים אֵין מִפְלָט אֵין מִקְלָט

אֵין מָקוֹם עוֹד אֵלָיו לַחַזוֹר

אָז בָּאוּ אֳחַיו וְאֲסָפוּהוּ,

לֹא זָב דָמוֹ  וְדִמְעָה לֹא נַשְׁרָה

"אֲלְלָי!..." לִי לָחַשׁ בְטֶרֶם נָדַם...

"אֲלְלָי!... אֵיךְ בִכְלַל כָּךְ קָרָה!?..."