ההפרדה בין עבר, הווה ועתיד הנה לא יותר מאשלייה סרבנית [ איינשטיין ]

פנטה ריי - אמר הרקליטוס.

הכאן והעכשיו הם חסרי משמעות, הם כבר זרמו ועברו.

כמו שכתבה ויסלבה שימבורסקה באחד משיריה:

"כשאני הוגה את המלה עתיד

ההברה הראשונה כבר נהפכה לעבר."

בימי הביניים בכלל לא היה זמן הווה. המילה present זו המצאה מאוחרת. גם בתפיסה האקזיסטנדיאיסטית אין הווה

לסינים יש רק הווה.

אז מה הם הזמנים? ציר הזמן הוא רצף של עבר הווה ועתיד ואין לו התחלה ואין לו סוף - כמו בציורים של אשר שזה שעולה הוא גם זה שיורד, והכל השליה אופטית מרחבית.

מתי התחיל העבר? ברגע המפץ הגדול? ביום בו נברא האור? עם בריאת האדם? או אולי ברגע בו העלה דבריו על הכתב? - לאלהים פתרונים.

אסכם זאת כך:

העבר כבר היה

אז מה איכפת

ההווה בטרם בא

הוא כבר חלף

העתיד הוא עדיין איננו

וישנו המימד הרביעי שבו אפשר

לטייל בין הזמנים

ורק הנשמה היא נצחית.

מרשה לעצמי לקרוא לך אח יקר, כי כך אני מרגישה. לא ידעתי כיצד תקבל את זה אז נמנעתי, אבל אותו חיבוק גם אני עדיין חשה בו. אינני יודעת לגבי האנרגיות, אבל עדיין מרגישה את זרועותיך מקיפות אותי באהבת אח, תחושה ששכחתי אותה וחזרה אלי באותו ערב בלתי נשכח. על כך גם אני מודה.