יימח שמם.

 יימח שמם. מאת זיגי בר-אור

הלוואי ולא היו הדברים מעולם,
הלוואי שעוד יכולתי לראותם,
הלוואי ועוד חייתי יחד איתם,
הם, אבא ואמא שנרצחו אי-שם.

אפילו קבר אין לי עבורם,
כי נשרפו בידי שטני אדם,
נרצחו על לא עוול בכפם
וחבל שאין בידי להענישם.

אותם תנורים לקחו נשמתם,
שלזיכרון עומדים על מקומם,
חיפשתי את האפר של גופם
כדי לנגוע ולבקש את סליחתם.

על שלא יכולתי להיות איתם
באותה האש ולהבות העשן.
אלוהים, איפה היית באותו הזמן
לקחת אליך הרוצחים ולא אותם?

אבל אין אפר, רק דשא מרומם,
אני רק מתפלל שמילאת רצונם
ולקחת אותם אליך לגן עדן, שם
שיוכלו לראות מלמעלה את בנם.

אני רוצה שיראו אותי איתן
זקוף, בריא ותמיד עם זכרם
ובלבי תמיד נושא את הנקם,
על שרצחו אותם, ככה סתם.
 
הנאצים, יימח שמם.