שירת מחאה

לזה שיודע

באיזה צד מרוחה החמאה

ובלכלוך לא נוגע

להוא שמשרתיו עניים

ונהגו עייף

המכיר עניינים

וראשו מיין צרפת, לא עלינו

כואב

להיא התרוצצת

בעולם הגדול

פה מסתפרת

שם קונה בגד

רק לא

לבן כחול

למעשן הסיגר הקובני

לשותה השמפיין

כל מי שהוא לא אני (בהיגוי של ביאליק)

והקהל ה"חכם" מוחה כף וקורא

סחטיין

מחאת הכיכר

חמאת העשיר

אני ראשי על כר

ואפצח ב

שיר

הם משתמשים בכוחם וזה לדעתי לא לעניין

הם זמרים לתת הנאה לקהל ולא ללבות בדעתם חלק מהקהל זה כבר פוליטיקה

וזה מכעיס אותי ונותן לי להתרחק מאותו זמר

כשהמסר הוא אישי מחאתי הוא מועבר נכון לקורא לשומע

ויש ואני הולכת שבי אחרי דעת המתריס

 

ואם שומעת אני את קולו מאמינה עוד בתוכן שירתו

 

אני אישית לא פוליטית

 אך שירתי נכתבת גם כמחאה נגדי

נגד תחושותי

רגישותי

ונגד אנשים שהכאיבו לאנושות

ואולי מחאה נגד אלוהים

 

ואם חושבת לעומק כל שיר מייצג סוג של מחאה

 

תודה על הנושא  

גדי היקר

מחאה, על פי רוב, היא ביטוי לכעס עצור, ומשרתת, לדעתי, רק דבר אחד: את הפורקן של הכותב

אני לא חושבת, לצערי, שמישהו מתייחס לשירי מחאה כאל משהו שראוי להתייחס איליו

שירה באה מבפנים, היא משקפת את עולמו הפרטי של הכותב. בין אם הוא כותב על אהבה, על אכזבה או על עוולות חברתיות שחורות לו באופן אישי.

יש לעשות הפרדה בין שירה כתובה, שירת מחאה לבין העירוב שאני אישית לא אוהבת-של זמרים, סופרים, ואמנים אחרים המשתמשים בפופולאריות שלהם בקהל להביע את דעתם הפרטית. אמנות באה לחבר ולגשר בין אנשים ולא לעסוק בפילוג. זו דעתי האישית.

אך שירת מחאה מקובלת בעיני ככל שירה אחרת הנוגעת בעולמו הפרטי של הכותב. האם היא מסוגלת לשנות דברים בפועל, במציאות-אין לי תשובה חד משמעית, אבל אני חושבת שטיפין טיפין היא מסוגלת לגעת בקוראים, ולהפנות זרקור לדעה דומה שלהם, או אחרת. לכן, היא מקובלת בעיני.

אחד משירי המחאה שנגעו בי בשל התנדבותי לארגון משפחות נרצחים ונרצחות הוא שירו של יוסי גמזו "ארץ אלימה":

יוסי גמזו
אֶרֶץ אַלִּימָה

וַדַּאי שֶלֹּא נָעִים לוֹמַר זֹאת עַל גַּלֵּי הָאֶתֶר
וְאֶת הַלֵּב זֶה מְמַלֵּא בּוּשָה וְגַם כְּלִמָּה
אֲבָל בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן הָפַכְנוּ בֵּין הַיֶּתֶר
לַמְרוֹת יֻמְרַת "אוֹר לַגּוֹיִים" לְאֶרֶץ אַלִּימָה.

וְזֶה שֶלַּגּוֹיִים עַצְמָם בָּאַלִּימוּת אֵין חֹסֶר
אֵינֶנּוּ מְנַחֵם אוֹתָנוּ כְּלָל, כִּי אִם תָּמִיד
חָשַבְנוּ שֶבַּתְּחוּם הַזֶּה אֲנַחְנוּ עוֹד רַק בֹּסֶר
הֲרֵי שֶנֹּכַח נוֹרְמַת הַפְּשִיעָה הָעוֹלָמִית
הִבְשַלְנוּ בְּהֶחְלֵט בְּהִתְחַשֵּב בִּמְמַדֶּיהָ
שֶל אֻכְלוּסְיַת אַרְצֵנוּ וּבָרֶצַח הַיּוֹמִי
אִם בִּדְקִירוֹת סַכִּין בַּפָּאבִּים אוֹ בִּסְאַת פְּחָדֶיָה
שֶל הֲרִיגַת נָשִים וָטַף בְּרֵקוֹרְדּ לְאֻמִּי
שֶלֹּא יָדַעְנוּ דֻגְמָתוֹ שָנִים, וְאִם בַּקֶּטֶל
זֶה הַגּוֹבֶה לוֹ בִּכְבִישֵינוּ כָּל שָבוּעַ מַס
שֶאֲכִיפָה מַסְפֶּקֶת לְרַסְּנוֹ אֵינָהּ נִנְקֶטֶת
וְרַק הַמִּשְפָּחוֹת הַשַּכּוּלוֹת קוֹרְאוֹת חָמָס.

כַּמָּה עָצוּב לִזְכֹּר אוֹתָהּ אִמְרַת-כָּנָף פָטָאלִית
שֶעַד שֶלֹּא נִרְאֶה פֹּה קְרִימִינָאלִים יְהוּדִים
בְּאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ לֹא נִהְיֶה אֻמָּה נוֹרְמָאלִית,
שֶכֵּן כַּיּוֹם כְּבָר כָּל שִׂיאֵי הַפֶּשַע מְעִידִים
שֶנַּעֲשֵׂינוּ לְחֶבְרָה פְּרוּעָה וְקָנִיבָּאלִית
בָּהּ מְשַלְּמִים לַמָּוֶת כָּאן כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה חוֹבוֹת
שֶאָנוּ כְּבָר נוֹרְמָאלִים בְּמִדָּה בִּלְתִּי נוֹרְמָאלִית
שֶסַּכָּנָה לְהִמָּצֵא בַּבַּאנְק אוֹ בָּרְחוֹבוֹת.

כִּי בְּפָנָאטִים פְּסִיכוֹפָּאטִים יֵש לָנוּ כְּבָר גֹּדֶש
וְאֵלֶּה מוֹתִירִים סְבִיבָם רַק אֵבֶל וּנְכָאִים
וּמוּכָנִים לָמוּת וּלְהָמִית עַל כָּל דְּבַר קֹדֶש
מִלְּבַד עַל קְדוּשָתָם הָאֻמְלָלָה שֶל הַחַיִּים.

וְלֹא רַק שֶדָּבָר לֹא מְצַמְצֵם שוּם עַזּוּת-מֵצַח
וְלֹא מַנְמִיךְ בִּמְאוּם אֶת רַף הַקֶּטֶל הָאָיֹם
שֶל הֲרִיגַת חַפִּים מִפֶּשַע וְזִילוּת הָרֶצַח
אֶלָּא שֶהַסִּיּוּט הַזֶּה גוֹבֵר מִיּוֹם לְיוֹם.

וְאָב קוֹטֵל בָּנָיו וּבֵן קוֹטֵל הוֹרָיו בְּלִי רֶתַע
וְהַקַּלּוּת הַלֹּא נִסְבֶּלֶת שֶל שְפִיכוּת-הַדָּם
הוֹפֶכֶת לְשִגְרָה שֶמִּתְרַגְּלִים לָהּ וּלְפֶתַע
כְּבָר אֵין כִּמְעַט הֶבְדֵּל בֵּין הַחַיָּה וְהָאָדָם
מִלְבַד שֶהַחַיָּה הוֹרֶגֶת רַק לִמְזוֹנוֹתֶיהָ
אוֹ לַהֲגָנָתָהּ וְהָאָדָם כָּל סְיָג שוֹבֵר
כְּשֶהוּא מָכוּר כֻּלּוֹ לָאֵתוֹס הַמְּתַעֲתֵעַ
שֶהַמְּדִינָה הִיא גּ'וּנְגֶּל בָּהּ כָּל דְּאָלִּים גָּבֵר.
וּמִשְפְּחוֹת-הַפֶּשַע כָּאן סוֹגְרוֹת חֶשְבּוֹן בְּנֶפֶץ
אַחַת עִם יְרִיבְתָּהּ לְאוֹר הַיּוֹם, בְּרֹאש חוּצוֹת
וְאֵין לָהֶן כָּאן שוּם עִנְיָן וְאֵין לָהֶן שוּם חֵפֶץ
לִתְפֹּס שָמִּשְפָּחוֹת תְּמִימוֹת אַף הֵן מִתְפּוֹצְצוֹת.

וְהָאֶזְרָח מִן הַשּוּרָה שוֹאֵל עַצְמוֹ בְּפַחַד
לְמוּל אֵיכוּת-חַיִּים יוֹרֶדֶת וְאִיּוּם כָּפוּי:
מָתַי כְּבָר יִתְעַשְתּוּ שוֹמְרֵי הַחֹק כֻּלָּם בְּיַחַד
וּבִטְחוֹנֵנוּ הָאִישִי יַחְזֹר לִהְיוֹת שָפוּי?

מָתַי נֶחְדַּל לִהְיוֹת כִּסְדוֹם וַעֲמוֹרָה בְּאֶרֶץ
שֶהַדִּבֵּר הַקְּלָאסִי "לֹא תִרְצַח" בָּהּ יִשָּמֵר
וְהַמִּמְסָד יָקוּם סוֹפְסוֹף וְיַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ
לְמִמּוּשוֹ שֶל מָה שֶהַדִּבֵּר הַזֶּה אוֹמֵר.

חשו, אמרו, בפלמ"ח

חברה רעה הקמנו

לא צודקת ולא אור לגוים

ומאז...

מכמה בחינות המצב עוד הדרדר

ושמיר בראיון אמר

עשינו מה שהינו צריכים

כתשובה לשאלה מפעילותו בלח"י "האם הרגתם גם יהודים?"

יהיה טוב?

כך אנו תקוה

תודה

גדי

.

.

מה עוד אפשר לעשות?

 

אני כותבת ה-מון שירֵי מחאה, טקסטים שהם מחאה, בועטת בעזרת המקלדת.

 

משפיע?

 

לא יודעת. אבל אני מרגיזה, לפחות.

 

וגם זֶה משהו.

 

חבל שבדרך כלל הקוראים הם אלה שאינם זקוקים לטקסטים האלה (שלי או של

 

אחרים) כי דווקא הם מוחאים, מתקוממים בדרכם.

 

אבל זה המצב.

 

אז אני ממשיכה בשלי, אחרים בשלהם, וכל אחד לפי יכולתו ודעותיו.

 

אגב,

 

הצד המעולה בטקסטים מחאתיים (שירים, סיפורים וכד') הוא ש-

 

לפעמים ניתן ללעוג למשהו - לאיזה מעשה שלילי - בלי שכולם יבינו.

 

כמו בסָטירה. כמו בתוכניות של "מצב האומה", "ארץ נהדרת".

 

 

 

גדי,

 

תודה רבה על הנושא המרתק!

 

חבל שרק עכשיו ראיתי.

 

אשתדל לקרוא ולהתערבב עם המִתדיינים.

 

בהצלחה!

 

רבקה

---

על מקהל אומרי כן

על דברי הרהב  ומחוות ריקות

עדיפה על האדישות

על הקבלה העיוורת של פגיעה ברחוק ובשכן

תודה

.

.

לא רק על הנושא: על תגובתך החכמה. בעיקר, על תגובתך.

 

אתה צודק, להבנתי.

 

 

כל טוב, גדי,

 

ותודה שוב.

 

רבקה

---

אני חושבת שהאינדקס הכי טוב לדעת אם למישהו איכפת זה דברים שנכתבים בפייסבוק אך גם שם זה לא שירי מחאה ואפילו לא דברי מחאה. הדבר הנכון לעשות להקשיב היטב לחדשות כמו שעכשיו נתניהו צועק הו אה והעולם שותק הוא יותר משחק עם המילה איראן כמו ילד מתוסכל והעולם מגחך. נדמה שאני מגחכת לאידו ההנהגה כאן יותר מפחידה מאירן יוקר המחיה ושהילדים לא יכולים אפילו אם רוצים לקנות דירה, הכלכלה מאד יקרה הבריאות יקרה ורק אם צועקים מקבלים טיפול שיתכן יוכל להיות הולם כל הדברים האלה הם מחאה אמיתית נדמה לי כואב עד מאד שאויבך שותק, מגחך ועושה מה בא לו. כך גם האזרחים איבדו עניין במי שרוצה להתאבד אך הוא לא רוצה לבד הוא רוצה עם כולנו וזה הוא לא יקבל!