מִיְּמֵי יַלְדוּתִי הָאַלְמוֹתִית

מִיְּמֵי יַלְדוּתִי הָאַלְמוֹתִית /©רבקה ירון

כְּבָר סִפָּרְתִי לְךָ, נָכוֹן?

זֶה קָרָה בִּימֵי יַלְדוּתִי הָאַלְמוֹתִית כְּשֶׁ

הָיִיתִי בַּת שֶׁבַע וְ

רָצִיתִי לְהָשִׁיב אֶת הָאֱמוּנָה הַתְּמִימָה בְּקִיּוּמוֹ שֶׁל

הָאֵל, אֲבָל גַּם פָּחַדְתִּי נוֹרָא: אִם הָאֵל קַיָּם, אָז הָאֵל מַבִּיט עָלַי

מִלְּמַעְלָה וְקוֹרֵא אֶת הַמַּחְשָּבוֹת שֶׁלִּי, הַ-כּׁל. וּבְכָל זֹאת

רָצִיתִי אֱמוּנָה כִּי הָיְתָה שָׁם אַבְטָחָה:  ה וּ א  שׁוֹמֵר עָלַי. אָז

הֵכַנְתִּי מִבְחָן: אִם  ה וּ א  קַיָּם,  ה וּ א  יָזִיז בַּלַּיְלָה אֶת נַעֲלַי

שָׁלוֹשׁ מַרְצֵפוֹת יָמִינָה, וּבַבֹּקֶר אֵדַע. כָּתַבְתִי מִכְתָּב,

אָמַרְתִי תְּפִלּוֹת, הִתְנַהַגְתִי יָפֶה. שְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת

וּשְׁלוֹשָׁה בְּקָרִים הִמְתַּנְתִּי וְ  

לֹא: אֵין אֵל. אֵין אֱלֹהִם. עֻבְדָּה: נַעֲלַי נוֹתְרוּ בִּמְקוֹמָן

לְלֹא תְּזוּזָה. שִׁתָּפְתִּי אֶת חוּלְיָה הָאַלְמוֹתִית – עֶזְרַת הָאֵל בַּבַּיִת – 

בַּתַּגְלִית הַמְּשַׁחְרֶרֶת

וְאָז

בּוּם! טְרַח!

חוּלְיָה הִתְבַסְּסָה מוּלִי (בְּאֱלֹהִים, אֵיזֶה פַּחַד!)

(וּמִי יַעֲזֹר לִי? מִי?)

וְהִבְירָה לִי: מַה פִּתְאוֹם אַ תְּ מַעֲמִידָה  א וֹ ת וֹ לְמִבְחָן ! אַ תְּ ! צוּצִיקִית

זָבַת חֹטֶם !  ה וּ א  שֶׁבוֹחֵר ! רָאִיתִי שֶׁחוּלְיָה נֶעֶלְבָה: רָקְעָה

בְּרַגְלָהּ וְנִגְּבָה אֶת עַדְשׁוֹת מִשְׁקָפֶיָה וְהִדְגִּישָׁה:

ה וּ א  יוֹדֵעַ שֶׁ אֲ נִ י הָעוֹמֶדֶת לְמִבְחָן יוֹם-יוֹם ! וְכֻלֵּי וְגוֹ' –

 – וְהִלְשִׁינָה לְסֶנְיוֹר דָּוִד, הַדּוֹד שֶׁלִּי.  

וְהַדּוֹד דָּוִד הָאַלְמוֹתִי-וְ-הַחַד-פַּעֲמִי גִּדֵּף וְנָתַן לִי מָנָה בִּשְׂפָתוֹ הַסַּסְגּוֹנִית

וְהָאֲסוּרָה-לְחִקּוּי:  אַ תְּ ! פִּישׁ-פִּישׁ-שׁ-שׁ-פִּישֶׁרִית שֶׁכָּמוֹךְ !

וְכֻלֵּי

אָז לֹא. לֹא מַבִּיטִים עָלַי מִלְּמַעְלָה וְלֹא קוֹרְאִים אוֹתִי וְ

נָכוֹן: אֵין אַבְטָחָה