שירים

קור כלבים...

 
עוטה שכבות לבוש, לא סופרת,
נפרדת מכמוסות חום מענגות.
רחובות משמימים, מהלכת,
לצידי שני שומרי רואשי
חבריי ההולכי על ארבע,
כובשים ראשיהם בנאמנות עיוורת.
קור מצמית סודק בבשר החי,
הבל פה בסילסוליו,
אנשים מוגפים בתוך בתיהם,
קולות הערב, גווניו וניחוחיו, כלואים.
סובבת דרכים מיותמות,
מפנטזת על קפה מהביל.
מעל שמים בגלימה שחורה
מאיימים כחדות התער.
גם הכלבים מושכים הביתה
אל יצועם, אל החום המוכר.
 

תגובות