ההורים של תמר וסמדר נהרגו בתאונת דרכים מחרידה בסמוך לביתם. הן נשארו להתגורר בבית המשפחה המרווחת והנוחה, מאז נולדו. לאחר השבעה פנו אל משרדו של העו"ד, שטיפל בעיזבון הוריהן, ולתדהמתן גילו שהבית היה מעוקל בגלל חובות שהצטברו בבנק והיה עליהם לפנותו תוך 30 יום. סמדר החליטה לרדת לאילת ולנסות את מזלה בעיר הדרומית, ותמר נשארה בחיפה, עברה להתגורר בדירה שכורה עם שני שותפים ולמחייתה עבדה בחברת הייטק עד שפוטרה.
במכתביה הרבים ששלחה סמדר לתמר, כתבה: "השמורה נמצאת באזור ענק צבעוני ורבגוני, אני בטוחה שתתאהבי במקום ממבט ראשון. אני לא רוצה שתשלי את עצמך יתר על המידה, אך יש סיכוי כלשהו להשיג עבודה באחד הענפים הרבים כאן." לרוע מזלה נאלצה לעזוב את מקום עבודתה בעקבות גל של פיטורים בחברה בה עבדה ב-5 השנים האחרונות. הדבר היחיד שסייע לה באותם רגעים מדכדכים היה תוכנם של מכתבי אחותה המלווים בשלל תמונות מרהיבות שצילמה מאז הגיעה לשם; משום כך החליטה לשנות את אורח חייה ולעשות צעד משמעותי למען עתידה.
יומיים לפני צאתה, ארזה את בגדיה במזוודה אחת גדולה ובתיק גב הניחה את חפציה האישיים שנותרו מאז התגוררה עם אחותה בבית הוריה.
בבוקר ניגשה אל מודיעין אגד בחיפה ורכשה כרטיס לת"א, חזרה לדירה בצהריים נשכבה לנוח במיטתה וקראה ספר. לעת ערב, ההתרגשות לקראת העזיבה והנסיעה גברה והתקשתה להירדם, היא המשיכה לקרוא עד שלבסוף נרדמה. בשעת בוקר מוקדמת התעוררה והתארגנה ליציאה ונפרדה משותפיה לדירה שזה עתה התעוררו. כשיצאה מהבניין העיפה מבט אחרון אל חלון חדרה, סובבה ראשה ופסעה בשביל המוביל אל תחנת אגד. עלתה על האוטובוס הראשון בקו ישיר לת"א שיצא מחיפה. בדרך השקיפה מבעד לחלון הגדול בנוף המרהיב של גלי הים מתנפצים אל החוף ממערב והרי הכרמל ממזרח. בת"א עלתה לאוטובוס המגיע למנחת המטוסים הקלים בשדה דב. שם, הפנו אותה אל הטייס המגיע ישירות לשמורת הטבע הנמצאת דרומית לעיר אילת. היא ניגשה אליו ואמרה לו שמצפים לה בשמורה. אמר לה הטייס שלא נמסר לו בתדרוך היומי שתתלווה אליו נוסעת, אך היא מוזמנת להצטרף אליו לטיסה בשמחה. תמר כאילו נולדה מחדש, היא היתה מרוגשת וראו זאת עליה מיד.
בשעה 09:00 המריא המטוס הקל בדרכו לשמורת הטבע בדרום הרחוק. הטיסה חלפה מעל שדות נרחבים מוריקים ודונמים של פרדסים ומטעים שנראו מסביב לישובים חקלאיים. לאחר שעברו מעל מישור החוף המוריק הגיעו לאזור הנגב הצפוני והערבה; נופים ירוקים נראו גם באזורים המיושבים בערבה ובנגב הצפוני לעומת מראה הנגב הדרומי שם השתנה במקצת הנוף ומצבעוניות ססגונית רחבה התחלף הנוף לגוונים יפים של חום, אדום, לבן, וכתמים ירוקים של עצי דקל ושיטה. בין המראות יוצאי הדופן לאזור צחיח זה נראו ערוצי נחל שגבי מים זכים נקוו בהם.
תמר ראתה מבעד לאשנב המטוס עדר של גמלים משוטט לבדו ובמרחק לא רב מהם עדר של יעלים יורד מצוקי ההרים לשתות מן השוקת במעיין. כשריחפו מעל מפרץ אילת ראתה להקות של כרישים משתכשכים במימי המפרץ נעים לכיוון דרום אל ים-סוף. וכשחלפו מעל אילת נדהמה תמר לראות את העיר שגדלה מאוד מאז ביקרה במקום כשלמדה בתיכון.
ראתה את שדה התעופה, הנמל הסמוך, המצוקים הגבוהים המיוחדים במינם הנמצאים מערבית לעיר, את אזור המלונות הנרחב והמפרץ כולו.
"זו טיסה ראשונה שלי במטוס קל, והמראה העצום של הנגב מדהים ביופיו. לא תיארתי לעצמי שכך נראה הדרום, חשבתי שאחרי אילת הכול שומם ולהפתעתי הרבה האזור שוקק חיים." העיפה מבט נוסף מבעד לאשנב הקטן והעגול מקווה מאוד שינחתו בקרוב; היא חששה במקצת.
"הכפר והמבנים שמסביבו קשורים גם הם לשמורה?" הצביעה קדימה.
"בהחלט, מתגוררים בשטח הכפר כ-2,500 נשים וגברים באופן קבוע, מתוכם 350 בתי אב, והשאר רווקים ורווקות במשרות שונות ומגוונות המגיעים לכאן לתקופות עונתיות." סיפר לה הטייס.
בטרם נחתו תמר שמה לב שהם מאבדים גובה ובזווית עיניה ראתה מסלול נחיתה שחור כשבצדו השמאלי סככה למטוסים ובניין המרוחק מעט מהשדה וקרוב לכביש הראשי; מבנה שהתברר לה כמשרד קבלה ובקרה בקומה התחתונה, ובקומה העליונה חדר גדול עם חלון רחב ממנו ניתן להשקיף על הנחיתות וההמראות. עוד הבחינה ברכב שטח שחנה בסמוך לבניין.
לפני שהספיקה לשאול את הטייס אם הגיעו כבר ראתה על גג הבניין, כשחלפו מעליו, שלט גדול עליו התנוסס הכיתוב: "ברוכים הבאים אל שמורת הטבע לחיות בר", כך גם היה רשום על גבי מסלול הנחיתה.
הטייס דומם את המנוע והביט בפניה מבעד למראה. הנוסעת נראתה לו מעט מבולבלת. "קרה משהו?" שאל בדאגה.
"זה לא בדיוק כפי שתיארתי לעצמי, אני מתכוונת לומר שציפיתי לראות שטח מעט יותר גדול מהספארי ברמת-גן, אך לא תיארתי לעצמי ש..."
"זה עוד כלום לעומת השטח מכאן דרומה שם החלק הגדול באמת מכל שטח השמורה. וודאי ציפית להגיע למקום מרוחק מכל ישוב, לזה את מתכוונת?"
"ובכן, נדהמתי לגלות שיש ישוב כפרי באזור זה פרט לחווה."
"אני מניח שהמקום מפתיע במידה רבה, הכפר משמש כמרכז אזורי לכל דבר לאחר שמדרימים מהעיר אילת."
תמר העיפה מבט נוסף סביבה ונהנתה מהנוף שהשתקף מבעד לחלון המטוס. ראתה את הים הכחול ומנגד את ההרים הצבעוניים בגווני חום, אדום ושחור, האופייניים מאוד למקום.
במשך הטיסה סיפרה תמר על אחותה אך לא הזכירה את שמה.
"איך אמרת קוראים לאחותך?" התעניין.
"לא אמרתי, שמה סמדר שגיב."
"עד כמה שזכור לי עובדת בשם זה נמנית בין אנשי הצוות באגף הזוחלים והמכרסמים, אבל אינני בטוח."
"סמדר עובדת כתקציבאית וכצלמת עבור ירחון טבע מחו"ל" אמרה בגאווה.
יוחאי הטייס קפץ מהמטוס וניגש מסביב לעזור לה בירידה.
"אני אמור להכיר את אחותך בענייני עבודה, לצערי לא פגשתי בה. ללא ספק מהיום והלאה אזכור היטב את השם סמדר שגיב", אמר.
"אני רואה שתמיר בכבודו בא לאסוף אותך ולא אחותך" אמר הטייס.
"אין לי מושג אל מי עליי לפנות, כך ש...", אמרה בהיסוס.
תמר המתינה בצד בעוד הטייס הוריד את חפציה מהמטוס.
בעודה ממתינה חזרה והדגישה לעצמה את העובדה כי אמנון, לפי תיאוריה של סמדר במכתביה, אדם חביב מאוד בסביבות העשור השישי לחייו.
הגבר שישב קודם בג'יפ סקר אותה במבטיו, ואז התקרב לעברה כשאור השמש מסנוור את עיניו הירוקות כשמיקד את מבטו, מבעד לכובע הקש, אל הבחורה שהמתינה ליד המטוס הקל שנחת זה עתה.
תמר העריכה שהגבר הינו בעשור הרביעי לחייו, ברכה אותו בבוקר טוב והאיש השיב לה בשלום קריר. היה ברור לה שהוא מצפה שתסביר לו את נוכחותה הלא צפויה במקום.
"שמי תמר שגיב, אני אחותה של סמדר שגיב."
"ו... המשיכי", דרבן אותה.
תמר ציפתה לתגובה יותר לבבית מאשר "ו..." סתמי.
"סמדר כתבה במכתביה שאולי אצליח להשיג כאן עבודה באחד הענפים הקיימים בשטח השמורה"
"שמי אמנון, לגבי תעסוקה - אין משרות פנויות."
"גם אין הכנסת אורחים ראויה כנהוג באזורנו עוד מתקופת המקרא" מלמלה כשעיניה בוחנות את הגבר העומד לפניה.
"אינני מכיר אותה וככל הידוע לי את לא הוזמנת לכאן."
תמר תהתה מיהו אמנון תמיר שהזכיר הטייס ומיהו זה העומד מולה. נראה לה מוזר העניין, האיש שאמור להכיר את אחותה מעצם היותו מעבידה טוען שאינו מכיר כלל.
"הבחורה ששם משפחתה שגיב?" אמר לעברה.
"כן, זו אחותי" השיבה.
"מה עוד סיפרה לך אחותך?" ביקש לדעת.
"סמדר סיפרה שאוכל להביע את עצמי בכישוריי ובאהבתי לטבע ולבעלי חיים. לכן באתי כי האמנתי לסיפוריה לגבי קסמו של האזור: הנוף המרהיב, הים השקט, הצבעים השולטים ובעלי החיים השוכנים בשמורה." אמרה והביטה סביבה.
"מהיכן הגעת?"
"מחיפה. לא באתי לכאן בגלל הנוף המרשים, בצפון לא חסרים נופים מהממים כמו: מפרץ חיפה, הנמל, גן הבהאיים ועוד..."
"לפני שיצאת לדרכך הודעת לאחותך על בואך?" התעניין.
"לא. ניסיתי להשיג אותה טלפונית מספר פעמים אך לא הצלחתי."
"לא נהגת כשורה כשהופעת כך מבלי להודיע לה מראש" הביע את כעסו.
"כן. אני יודעת שנהגתי בפזיזות ובקוצר רוח" הודתה בחוסר רצון.
"מוטב שתעלי חזרה למטוס וחזרי לחיפה" הגיב.
"אינני יכולה! אין לי כסף כדי לחזור בשארית הכסף רכשתי כרטיס טיסה לכאן." מחתה.
"תמרי שגיב..." קרא לעברה. היא נדהמה כשקרא לה בכינוי תמרי ולא בשמה תמר. "...שמורת הטבע לחיות בר אינו מחפש בשלב זה עובדים חדשים, זכר או נקבה. זוהי החלטתי הסופית!"
"אבל, סמדר סיפרה לי..." החלה לומר.
"כיצד יכלה לומר לך זאת כשהיא בעצמה לא נמצאת כאן?"
"אלא אם כן..." אמנון החל מהרהר בדו-שיח שניהלו עד כה.
"מה אתה מנסה לומר?" תהתה מהו הדבר.
"אלא אם כן אחותך עובדת בחלק אחר של השמורה, דרומית לכאן."
בכל השטח העצום הזה קיימים שתי שמורות עיקריות:
באזור החוף והים – השמורה הימית; הכוללת בין השאר מושבת אלמוגים נדירה ואת ריף הדולפינים.
באזור שבין נחל שלמה ועד לנביעות שבסיני – השמורה היבשתית; הכוללת בין השאר את אגף הזוחלים והמכרסמים.
"אחותי דיברה על שמורת טבע לחיות בר, אני בטוחה בכך."
"כשאמרתי שמורה אחרת התכוונתי לאגף אחר בשמורה היבשתית המחולקת לאגפים, וכל אגף מתפקד כיחידה עצמאית." הסביר.
"כנסי לרכב וניגש אל עקיבא מנהל כוח האדם ואבדוק אתו את העניין אחת ולתמיד."
"סמדר תקציבאית וגם צלמת עבור ירחון טבע מחו"ל. העיסקה עם הירחון מחו"ל, עד כמה שידוע לי בהסכמתך, לכן מוזר במקצת שאינך זוכר אותה."
"אני מודה לך מאוד על כך שגילית לי עובדה חשובה זו" אמר בציניות.
"קיבלתי ממנה מכתבים בהם צירפה תמונות מרהיבות מהשטח."
תמר נשארה עומדת לרגע במקומה.
"לו טלפנת אליי ושאלת אם מבחינתי את יכולה להצטרף לאחותך..."
"גם אז היית מסרב מאותה סיבה שהזכרת קודם" השלימה דבריו.
"נכון. אך יכול להיות שהייתי שוקל את קבלתך לעבודה במרכז התיירותי או בכל מקום אחר המתאים לכישורייך."
מאז שהחל המשבר הכלכלי העולמי הוא השפיע לא רק על השוק הפיננסי במדינה אלא בעולם כולו. חברות שונות מכל הענפים נאלצו להיערך לגל פיטורים במשרות שעד כה היו בחזקת משרות ברמה גבוהה, ואלפי עובדים פוטרו מעבודתם או שנשארו לעבוד ומשכורתם פחתה, וכתוצאה מכך רמת חייהם ירדה בהרבה מזו שהורגלו.
"מבחינה כלכלית השמורה מבוססת על תיירות והמצב לא תמיד עולה על הדרישות. גל התיירים מחו"ל שנהרו בהמוניהם עד לפני זמן לא רב אינם מגיעים לארץ מאז תחילת האינתיפאדה. לשמחתי הרבה זהו אחד המקומות המצליח לשרוד בגלל תיירות פנים הממשיכים בסיורים באזור כולו."
בזמן ששוחחו השניים הטייס ראה שאין עוד צורך בשירותיו והמריא לדרכו.
"שמי אמנון תמיר. מהמעט שהבנתי מסיפורך, אחותך דיברה על אמנון ענבר, המנהל הישיר שלה." הפעם הציג עצמו כראוי.
"רק את השם אמנון ידעתי אין לי מושג מהו שם משפחתו" אמרה מתגוננת. "אמנון ענבר נמצא כעת באגף הזוחלים והמכרסמים, דרומית מכאן."
הוא הסתכל לעברה מבעד לכובע הקש שכיסה את מצחו.
"תוכל להשאיל לי רכב או יש אפשרות שמישהו יקפיץ אותי לשם?"
"מצטער, הרכבים תפוסים כעת ע"י העובדים הפזורים בשטח ואינני יכול למסור לך את הרכב שלי כי אני זקוק לו כאן."
"רגע, ומה עם הציוד שהבאתי?"
אמנון ניגש אל חפציה שהיו מונחים על משטח האספלט, הרים אותם בתנופה והניח בחלקו האחורי של רכבו. עזבו את המקום ונסעו בדרך הכורכר, לשבריר שנייה הביט בה ולא בנתיב שלפניו. המשיך בנסיעה מנסה בכל כוחו שלא להסתכל על הבחורה המדהימה היושבת לצדו.
"ברצוני לברר אם יש ברשומות בחורה בשם סמדר שגיב או שזה סיפור מפוברק. מידע על רווק בעל עסק ונכסים יכול היה להגיע גם אלייך."
"אתה ממש מעצבן בדבריך... כיצד יכולתי לדעת בכלל על קיומך?"
"אני מציע שתחילה נדבר עם עקיבא ונשמע מה יש לו לומר, ולגבי העתיד ימים יגידו."
"ברצוני לעבוד למחייתי" אמרה בכנות.
"בכוונתי לעזור לך... באמת!"
אמנון המשיך בנסיעה עד שנגלה לנגד עיניהם מבנה הניצב בסמוך לנווה מדבר ירוק. נקש על הדלת וגבר עם שיער מאפיר בצדעיו עמד בפתח.
"שלום עקיבא, באתי לברר האם יש עובדת בשם סמדר שגיב באחד המשרדים?"
"כן אמנון, סמדר שגיב עובדת בשמורה היבשתית באגף הזוחלים כתקציבאית וכצלמת לירחון טבע מחו"ל. בחורה חיובית וחרוצה בעבודתה,
ועד כמה שידוע לי היא נסעה לתערוכה בחו"ל."
"עלי לציין שיש ביניכן דמיון רב" אמר עקיבא לתמר והיא השיבה לו בחיוך.
"תודה לך, עקיבא, זה כל המידע שחיפשתי."
לאחר שנפרדו ממנו שבו על עקבותם.
לפתע בלם בחריקה, התקרב אליה וליטף את שערה המתנפנף ברוח.
תמר היתה המומה מהמגע שלו וחשה בצמרמורת קלה.
"לא התכוונתי לבזות או להשפיל אותך תמרי, היתה זו דרכי להראות לך את מטרתי ואת כוונותיי" אמר.
תמר הופתעה כשקרא לה "תמרי" נימת קולו התרכך מאוד; זה הפך אצלו לנורמה. חשה ברטט העובר בגופה בכל פעם שקרא לה תמרי.
"אני לא מוכנה שתתנהג אליי כך" אמרה.
"אני מתנצל."
תמר נזכרת ברגעים הראשונים להיכרותם ובחוסר האמון שרכש כלפיה.
"תביני מרגע שראיתיך לראשונה לפני שעה וחצי צץ הרעיון שאגרום לך בזמן קצר וסביר להיענות לבקשתי - אשמח אם תהיי חברתי."
"אילו רעיונות מוזרים ויצירתיים יש לך?!"
"רק שנינו כאן תמרי אין אף אחד מלבדנו אז אני מניח שדיברתי עלינו."
תמר ניסתה להתנגד להצעתו אך המלים סירבו לצאת מפיה. הפנייה אליה בבקשה כזאת לאחר היכרות קצרצרה העלו בה רגשות מעורבים.
"דודתי הגתה רעיון לשדך בת זוג עבורי בתקווה שימומש עוד בחייה. אעפ"י ולמרות רצונה אין לי כל כוונה להינשא למועמדת הנוכחית, ואת תמרי תתמכי בי ותעזרי לי. את מבינה באיזה מצב מעמידה אותי בכל פעם?"
"בכוונתך לומר שדודתך מנסה לשדך לך את סיגל חברתה של מיכל?"
"למעשה אינני בטוח כל כך מכיוון שהן באו לחודשיים, חופשה מלימודיהם האקדמאיים, ומצידי אין ניצוץ מזערי של מחשבה לגבי סיגל."
"הרי בלאו הכי אינך מעוניין בקשר עם סיגל, הברירה היא בידך בלבד..."
"את צודקת, ובכל זאת... עד שאחותך תשוב אני זקוק לך כאן כדי להיחלץ מהן. אל תטעי בדבריי אני רוצה בך באותה מידה שאיני מעוניין בה."
השינוי בהתייחסותו אליה ותשובתו המשפילה; מצד אחד מציע לה הצעה שבחורה אחרת היתה נעתרת לו מיד ללא היסוס, ומצד שני מוסיף בעקיפין שלמרות שהציע לה הצעה כה מפתה הוא אינו מעוניין בה בכלל.
"על מה אתה מדבר בכלל?" דבריו עוררו את זעמה.
השינוי בהתייחסותו כלפיה לא נתן לה מנוח.
"לא אוכל לתת לך תשובה מידית עליי לחשוב על כך. אתה מנחית עליי תפקיד שאינני מעוניינת בו מרצוני החופשי ומבקש שאענה לך בחיוב ואשתף איתך פעולה, והכל בגלל לחץ חברתי שמטילה עליך דודתך שתחייה עד מאה ועשרים."
אמנון הקשיב לטיעוניה בהבנה, אפשר לה פסק זמן כדי לחשוב וסייע לה בנסיעה לאורך החוף, עד שנענתה בחיוב לבקשתו. עצר את הרכב הסתובב לעברה וחיבק אותה בין זרועותיו השזופות והפעם היא לא התנגדה. הם המשיכו בנסיעה אל הבית שעל הגבעה הצופה אל ים-סוף והסביבה כולה. בדרך סיפר לה על החווה החקלאית והענפים השונים הקיימים בשטח האחוזה, ועל האתרים הרבים שבבעלותו כדי להכניס אותה לעניינים.
"תהיה לך ההזדמנות להכיר מקרוב את דודתי והבנות, ובאותה הזדמנות תספרי עם הקסם האישי שלך על הפגישה הראשונה שלנו בחיפה לפני כחצי שנה כאשר ביקרתי בענייני השמורה והחווה. הסתובבתי לבדי בטיילת שעל החוף, היית עם חברותייך. התקרבתי אלייך והצגתי את עצמי... הצעתי שנרקוד. לאחר ריקוד או שניים ישבנו בצד שתינו יין ושוב רקדנו וכך לסירוגין במשך כל הלילה. חברותייך הלכו לדרכן ונשארת בחברתי. לדאבוני הרב נאלצתי לחזור לחווה למחרת ולא הספקנו להיפגש אחרי ערב קסום שבילינו יחד. בבוקר הגעתי כהרגלי למנחת לקחת את הדואר, והפתעת אותי."
תמר היתה נבוכה במקצת מעצם הרעיון.
"יצרנו קשר מאז אותו ערב בלתי נשכח?" שאלה במפתיע.
"בהחלט. התכתבנו באמצעות הדוא"ל ושוחחנו בטלפון לעתים קרובות." השיב לשאלתה שהפתיעה אותו מאוד.
"הרעיון הזוי ודמיוני." אמרה לאחר שקלטה ועיכלה את תכניתו.
"רק סיפור כזה ימנע את המשך המסע של דודתי, תמרי. אנחנו חברים טובים ולגבי עתידנו המשותף נודיע בבוא הזמן."
"שמי תמר!" התעקשה.
אקרא לך תמרי כי זה מבטא את הקרבה בינינו" אמר וחייך לעברה.
חלפו שעתיים וחצי מאז נחתה והשיחה עם אמנון מתישה אותה, הרעב החל להציק לה והיתה גם צמאה מאוד. היא חשבה שזו ההפתעה האחרונה אך הסתבר לה שטעתה. אמנון הודיע לה שיש בכוונתו לשלם לה עבור שיתוף הפעולה והסכום שציין בפניה היה בעל חמש ספרות שגרמו להחוויר במקצת. כשראה שגוון פניה החוויר הציע לה משקה צונן מתוך הצידנית שלצדו, ולאחר ששתתה הצבע חזר ללחייה.
"אם רק נצליח לשכנע אותה ביחסינו ההדדי שנרעיף זה לזו קיימת אפשרות שדודתי תראה אותך ותבין שאת היא הבחורה שאני רוצה ואז תפסיק עם המסע לשדך לי אישה."
כעת היו סוף סוף בדרכם לביתו, שנבנה על גבעה בצורת רכבת, ככל שהתקרבו התמקדה תמר במראה החיצוני של הבית הצבוע בצבע בז' נוטה לחמרה. המרפסת הקדמית היתה מלאה בעציצים עם קקטוסים ממינים שונים שהפריחה נראתה מרחוק. החלונות כוסו בתריסים בצבע קרם שהיווה ניגוד לצבע הכללי של המבנה כולו.
אמנון החנה את הרכב בחנייה המקורה הסמוכה לביתו.
"ברוכה הבאה תמרי ובהצלחה לשנינו" אמר וחייך לעברה.
עיניו הירוקות קרנו וזהרו מתחת לכובע הקש כשדיבר אליה.
כשנכנסו לביתו הניחו את התיקים במסדרון ליד הכניסה והלכו לכיוון המרפסת. יואב, אחיה הבכור של מיכל המבוגר מאמנון בשנתיים הופיע לפתע מאחורי גבו.
השניים התחבקו וטפחו זה לזה על השכם; חלפה כמעט שנה מאז הגיע לביקור באחוזה. מיד אחרי כן, הציג אמנון בפני יואב את תמר כזוגתו.
הם נכנסו יחדיו למרפסת ופגשו בדודה מתרווחת בכסא נוח מתחת לעץ השיטה העתיק ואת הבנות שוחות בבריכה. הן הופתעו לראות את תמר לצדו. אמנון נשק ללחיי דודתו והציג בפניהן את תמר.
מיכל, בת דודתו מצד אביו, שברה את השקט שנוצר והזמינה את כולם.
"אני מציעה שנשתה לימונדה קרה עם נענע בפנים, חם בחוץ."
אמנון בינתיים ניגש למטבח והודיע לאחראית שנוספו עוד שני אורחים לארוחת הצהריים. תמר היתה רעבה, לא נכנס דבר לפיה מלבד שתייה, ואכלה בהנאה מרובה מהמטעמים שהוגשו בארוחה.
"זו היתה הפתעה אמיתית לא ציפיתי שתגיע הבוקר, ומתכוונת להישאר... אנסה בזמן שהותה לשכנע אותה שזה יימשך."
זכויות יוצרים שמורות לסוסנה דגן ©
