ניצוצות מילדותי

ותמהתי עלי וצחקתי ממני

איך הייתי מתאהב  בילדה

על אופניים כתומים

וכשעמדתי לשיר לה

שירי תמימות

היו בהונותיי פורצות החוצה

מתוך נעלי "סוכנות"

שאבא נתן לי אתמול

והייתי מתפאר בהן

ובועט בכדור מרופט

ששלמה השכן זרק לי ליום הולדתי .

ותמימותי הייתה צוחקת איתי

כשחרטתי כסופים לכיסופיי

בקירות ילדותי.

והיו העורבים אורבים  לי   

ומלמדים אותי מנגינות צרודות

והזמן היה כותב בי געגועים

למבע והיה אושרנו בדלותנו .

ותמהתי עלי וצחקתי ממני

איך הייתי מתאהב בילדה

על אופניים כתומים

ואופניי היו  גדולים ממני

ובנסיעתי "מתחת לרמה"

הייתי שר:  

"עדי אל בשקליטה מצ'אה בוייה לרלי "

אלו האופניים של אבי היקר

והילדה כבר אישה

והמבע התחלף

מתמימות לתמיהה :

על שערי המלבין

ועל ילדה עם אופניים כתומים

כשעצרתי אתמול לידה אמרה לי:

"בבקשה אדוני תעבור.ואחריך אני

להיפגש עם ילד שבא אלי

עם אופני אביו."

גבריאל דבוש©©©©