תוחלת

הֵיכָן יַתְחִיל חֲלוֹמִי, בְּשִׁירִי

הַחַלּוֹן פָּתוּחַ לְפִרְצֵי רוּחַ, אֶת

קוֹלוֹ הַמָּתוֹק שֶׁל הַגֶּשֶׁם אֶשְׁמַע,

טִפּוֹת זְעִירוֹת מַּשְׁקוֹת  עָלִים

מֻכֵּי אָבָק, קַדְרוּת וְיֹשֶׁן, עֵרָה אֲנִי

לְהַקְשִׁיב לַקּוֹלוֹת שֶׁל הַלַּיְלָה, אוּלַי

אֶשְׁמַע אֶת מַשַּׁק כְּנָפֶיהָ שֶׁל טִינְקֶרְבֶּל,

אוֹת נָתְנָה לִי בְּזֶה הָרֶגַע,

עִם נִיצוֹץ שֶׁל כּוֹכַב, וְעוֹד אַחַת,

וּכְבַר הָפְכָה מִילָה מוּאֶרֶת – תּוֹחֶלֶת,

עוֹד חֲבֶרְתִּי מִיַּמִּים רִאשׁוֹנִים, אָז

לֹא הֶאֱמַנְתִּי בְּעֶצֶב, עַד הַיּוֹם,

עַד מָחָר, עַד בִּכְלָל. בְּדַרְכִּי אֶל הַבַּיִת,

וּפִיטֶר-פֶּן מְפַזֵּר פְּתִיתִים שֶׁל שֶׁלֶג.