יום על הירח / מרינה פרידמן
" הגעתי!" - דיווחתי באמצעות מכשיר מיוחד הפועל על גלים מגנטיים.
אני על הירח, וזה לא חלום!
שאלתי את חברי מה שלומו והוא השיב שהכול מצוין. יצאנו מהחללית. חליפות חלל היו כבדות מאד. על כדור הארץ הן שוקלות 200 ק"ג. מזל שעל הירח כוח הכבידה קטן יותר, ואז על גבינו ... רק 30 ק"ג. איזו הקלה!
לעולם לא אשכח את הטיול שעשינו.
דממה כזו אתם לא יכולים אפילו לדמיין. לא מצליחים לשמוע וגם לא להשמיע שום קול, כי אין אוויר. שאלתי את חברי, לאן נלך? הוא עמד לידי ולא הגיב. שאלתי בפעם השנייה ואז קלטתי, שנוכל לתקשר רק באמצעות מכשיר המיועד לתקשורת עם כדור הארץ.
תמיד אהבתי ללכת ברגל ,אך לא על הירח. אדמת הירח תחת רגלינו היא לא ידידותית. כל צעד דורש מאמץ. אם חשבתם לגלות על הירח טיילת נחמדה שכייף לשוטט בה, טעיתם. "שבע ייפול צדיק וקם", נאמר בספר משלי . נפלתי יותר משבע פעמים. זכיתי !
עכשיו אין זמן לדיבורים. ממשיכים במסע. התקרבנו לסלע. היכינו בו. לא במטרה להוציא מים. גם אם נחפש מיליון שנה לא נמצא משהו שאיננו. הצלחנו "להוציא" חתיכת אבן קטנה. "מה אתה אומר?" – שאלתי את חברי. "נכון, שזה דומה לאבנים על כדור הארץ?" ייתכן .אך חייבים לחקור אותה במעבדה".
"ברור".
"נמשיך ?"
וברגע הזה נפלתי שוב. קשה להתרגל למשקל החדש. כאן, על הירח, שוקלים פי שישה פחות מאשר על כדור הארץ. חדשות טובות לאלו החושבים על דיאטה. קמתי. אמרתי לחברי שיחכה קצת. צילמתי את הנוף. הרים גבוהים באופק. אליהם כנראה לא נספיק להגיע. כיוונתי את המצלמה כלפי מעלה. שמש מסנוורת על רקע של שמיים שחורים מזכירה שעכשיו יום ולא לילה. צילמתי גם כדור גדול ובולט בין כוכבים בהירים שלא מנצנצים. הבנתי שזה כדור הארץ. חשתי נוסטלגיה: כמה הוא רחוק !
פתאום קיבלתי הודעה מחברי - "תן לי יד!" הספקתי לתפוס אותו לפני שנפל לתוך נקיק בעומק של כמה מטרים. סכנת נפשות!
לא שמתי לב איך הזמן חלף. עבדנו קשה. אספנו אבנים מכל מיני סוגים. עשינו הרבה צילומי נוף. מכתשים, נקיקים עמוקים, הרים, עמקים...
אך זה רק טיפה בים. "לא עליך המלאכה לגמור", כמו שנאמר בפרקי אבות. המון דברים נסתרים ממתינים לנו על הירח. חייבים לחקור אותם. התהליך הזה הוא ארוך, מורכב, אך גם מרתק לפי דעתי.
החללית מחכה. שלחתי מבט אחרון. "ירח, האם נראה אותך שוב כל כך קרוב?" חשתי שהשאלה נשארת תלויה באוויר ומיד נזכרתי, שאין כאן אוויר. אך יש אוויר על כדור הארץ וגם שם לא חסרות תופעות מעניינות, נופים מסתוריים . לא תמיד חייבים ללכת רחוק.
חזרתי מן המסע.
ביום למחרת חשתי צורך חזק לכתוב על מה שראיתי. לא שמתי לב איך "גלשתי" לאירועים שונים אחרים שהיו בחיי. לא הסתפקתי ביומן, כתבתי גם סיפורים. פתאום נולד שיר ראשון. אחר כך היה עוד שיר, ועוד...
המסע עדיין לא תם. המסע אל עצמי...
