מה יאמרו הבריות (מבוסס על סיפור עממי)

מה יאמרו הבריות

על גב בהמתם, יצאו לדרכם, האב ובן הזקונים

אך בעוברם בכפר, המון נסער, ידה בהם אבנים

ועם אש בעיניים, צעקו לשניים: "צער בעלי חיים!"

והאב מיד, מהחמור ירד, כדי להרגיע את ההמונים.

דרכם המשיכו, לפתע מולם הגיחו, אנשים מהכפר הסמוך

ובראשם הרב שכה אמר לאב, בטון שקט ונמוך:

"בתורת השם, מצוות כיבוד אב ואם, מכוונת לחינוך.

וכבר עכשיו, במקום בנך תרכב, למען יהא ברוך"

חלפה שעה קלה והפתעה גדולה, חיכתה להם בפלך.

בכיכר העיר, מישהו העיר: "ראו, האב רוכב כמלך

ואילו הבן, אחריו כמסכן, נגרר לאורך כל הדרך".

מיד האב, קפץ על רגליו, כנשוך נחש בערך.

כך בינתיים, לצד חמור חמורותיים, צעדו להם השניים

וכעבור זמן קצר, הגיעו לכפר ונתקבלו בקריאות ביניים:

"זוג כסילים, חמורם אינם מנצלים, ודרכם עושים בעצלתיים".

מיד השניים, שינסו מותניים ונשאו בהמתם על כתפיים.

הלקח המתבקש, אסור להתרגש מכל אשר יאמרו הבריות

אלא להגיב בתבונה, בצורה עדינה, תוך שמירת הזכויות.

ומתוך ה"עצות", למצות את הנחוצות, ולהימנע מהבלים ושטויות

ובעצמנו נחליט, בצורה עצמאית, כיצד לנהוג ואיך לחיות.