(מחכָּה לאוטובוס או למונית)

(מחכָּה לאוטובוס או למונית)

מחכָּה לאוטובוס או למונית פנויה, מרגישה מחכים למשיח/

משיח לא יבוא[1]/ מתברר שהמילים באות אלַי מקבוצת אנשים

אף הם מחכים לאוטובוס מונית או משיח. שני אנשים ותיקים

מחייכים, מזכירים ושרים שִׁלשַׁלתי אסימוֹן[2]וממשיכים: המתן

לצליל החיוג, מישהו מזכיר המִספר שחייגתָ הוחלף במִספר

חדש – צחוֹק, המחכים למשיח זוכרים: נא עיין במדריך הישָן

ואומרים, אנחנו תמיד מחכים למשיח – אישה מרשימה קשישה

חרֵדית צועקת זועמת זאת לא בדיחה! אתֶם! אתֶם מעכבים אֶת

בוא המשיח! היא צועקת, אֶת הגאולה! בושה וחרפה!

                                                                     (התחנה

מפוּצצת, הרבה אנשים בהמתנה)

                                            הנה האוטובוס, הוא בפינה,

רואים? אבל- לא, האוטובוס פונה שמאלה- לא, האוטובוס פָּנה

ימינה (כו-לם פונים ימינה ממני). ואין מוניות באופק. גם לא

משיח. גֶּבֶר קשיש מעיר בחֲרָדָה, האוטובוס מאחר בשלושים דקות-

האישה משתיקה אותו, זועמת כי אלה שֶשָרוּ שותקים רק כאילו,

הם מזמזמים אֶת הגששים ואֶת שלום חנוך בהתאמה (אני חושבת,

הלא-מעורבים מעורבים מזמן) והיא כמעט מתפרצת עליהם

כששני חיילים חרֵדים מגיעים ומצטרפים לממתינים – הנה

טרף טרי במיוחד בשבילהּ: תִּתביישׁ-שׁוּ! צועקת עליהם ועלֵינו

על כו-לנו –