אלמוות וקוץ בו

הבטתי על מכתבים אשר החלפנו

נברתי בשיחות, במבטייך הכאובים

חרשתי את העיר והעליתי זכרונות

דפדפתי עד לא דף באלבומי תמונות

עדיין אני מרגיש שעוד נשאר דבר-מה

שיש לו אפשרות להיעשות

כדי לגרום לי לעבור ולהודות

להתגבר עלייך ועל עצמי

להוותר, לנשום ולהמשיך

שָתיל האהבה ההוא

נעוץ בי עוד עמוק בפנים

נעוץ כל כך חזק

שטבע הצומח לעצמו לא מאמין

שתיל פעוט שלגבהי שחקים צמח

בשלל פרחים, בשלל אורות ואושר רך

בשיא הסתיו הקרין צבעו, שיאו פרח

חורף עבר של כפור איום

לא החייה אותו אביב ולא הצמיח מחדש

וכבר הגיע קיץ נוסף שלא החריש

שלא ייבש ולא הוקיע את הזרע מתוכי

הוא שם לרע, לזיכרון של טוב עצום

הוא מפלס דרכו דרך עונות שנה

נדמה שלא זקוק לנוכחות

נדמה שאת בתוך תוכו תמיד ישנה

כמה אוכל עוד להמשיך להילחם

בנבט קט וחד, גרעין ברזל של עדינות

אשר חוצב בי וממשיך רכּוֹת לזרוח

ייחלתי, התפללתי, אין לי כח

אני רוצה לְהַחַזיר את גלגלי הזמן

אני רוצה עוד הזדמנות

אני רוצה דבר-מה שאיש לא השיגוֹ

לשוב ולשנות פעולתי

ולא לזכור שהיה יום בו דנת אותי

להשתל בתוך עצמי ולהפסיק לצמוח

להכשל בשמחתי ולא למצוא מנוח

אני רוצה לחיות את כל אשר חיינו מחדש

ולתקן כל פֶּגֵם שגרמתי לו

לפתור הבעיות בטרם תיווצרנה

ולאחות הצלקות של שנינו עוד לפני שריטה

אני אוהב אותך כל כך, אך למה

אני מזכיר לי השתקפות אובססיה בשלולית

את לא אובססיה בשבילי, את טוהר

את פרק של שמחה ומשמעות בראש חיי

את הסיבה לאושר עוצמתי שחשתי

ולכאב קשה מנשוא שמותירני חי