סיפורים

המנגל של שולה

המנגל של שולה

 

יופי, סוף , סוף יהיה לי הרבה בשר לאכול היום. שולה מכינה כבר את הקבאבים ואת השישליקים וגם סטייקים היא הפשירה. וואוו כמה אוכל יהיה.

שולה יודעת לבשל , כל יום היא מבשלת תבשיל אחר, כל יום יש ריח אחר שעולה מהמטבח שלה.

הנה היא יוצאת מדלת המטבח האחורית אל החצר, ישבנה הגדול עולה ויורד בקצב הליכתה האיטית, רגליה הכבדות תמיד מלופפות בפדים בצבע בז',ונועלת נעלי קרוקס חומות.

היא קוטפת כמה עלי פטרוזיליה ששתלה בפינת החצר וכמה עלי כוסברה, לצורך עיסת הקבאבים, אחחחח איזה טעם יש לתבשיליה, משהו!.

הכיסאות כבר מסודרים בחצר, אמנון כבר סידר אותם מהבוקר והלך לקנות פיצוחים וחמוצים מהמכולת של זכריה, זאת כדי לסיים את המטלות שלו מוקדם ואולי שולה תבקש עוד משהו, אז שיהיה לו זמן מספיק לעשות הכול.

אמנון שלא כשולה, רזה וגבה קומה, חרוץ וזריז. מהבוקר אני שומע אותו מדבר בטלפון ומזכיר לכולם לבוא למנגל. רק שלא יאכלו לי את הכול ולא יישאר לי חתיכת בשר אחת.

אני צריך להיות מספיק מיומן וזריז וערמומי בכדי לגנוב איזה סטייק אחד עסיסי.

הנה כול החברים שלי הריחו את הבשר של שולה והתחילו להסתובב סביב החצר.

אני שומר על השטח שלי, מקמר את גבי ומסמר את שערותיי כדי שאף אחד לא יחשוב לפלוש אל החצר של שולה.

 

אני יושב בפינה ומחכה שיתחילו להדליק את המנגל. הנה יוחנן מגיע עם אשתו המכוערת בעלת האף המגובן, והנה יוסף עם אשתו ושני הילדים המעצבנים שלו , כל הזמן עומדים ליד המנגל ולא נותנים לי פרצה לחטוף איזה קבאב אחד.

אני מתחבא מאחורי שיח ההדס של שולה, שכל יום היא יוצאת להריח אותו ולא מפספסת אף יום. מחבוא טוב מצאתי שאף אחד לא רואה אותי.

אני מחכה בסבלנות.

"אמנון איפה שולה ?" צועקת המכוערת

"תלכי אליה למטבח, תשימי שם את הסלט לא על השולחן כאן, יש הרבה חתולות פה"

המכוערת הולכת עם נעלי ההתעמלות היקרות שקנה לה בעלה, איזה מפונקת!!!

 

הנה עוד אנשים באים, אההה הקמצנים האלה באו, הזוג הקניבל שלא משאיר פרור, משפחת קצמן האלה ששולה דווקא אוהבת אותם, אני חושב בגלל שהם מספרים לה רכילות.

כל עצמאות הם באים לאכול ותמיד אומרים לשולה שכחנו את הקערה של הבשר בבית.

טוב שלא שכחו את הסלט, דווקא לא רואים שהם לא אוכלים, זוג שמנים עם לחיים אדומות ונחיריים פתוחים להריח כל אוכל.

 

הנה החברים שלי באים, אני יוצא מהמחבוא ומקמר את גבי ומסמר שערותיי, שלא יחשבו לרגע שאני אחלוק איתם את השאריות. אני מילל טיפה והם בורחים, ורץ חזרה למחבוא שלי.

 

אמנון וקצמן השמן מתחילים להבעיר את המנגל, ריח העשן עובר בין השכנים וכל החתולים מתחילים להסתובב בחצר במרחק מה מהמנגל.

אני שוב מזהיר ומרחיק אותם מהשטח.

שולה עם הסינור הסקסי שלה שעליו מצויר אישה חטובה עם בגד ים, מה ששולה בכלל לא, בידה תבנית מלאה שישליקים ונותנת לשמן שממהר להעמיס על המנגל.

אני משתגע מהריח ומתחיל לתכנן את מהלכיי. ברגע שהם יתרחקו קצת מהמנגל אני אקפוץ במהירות היפה לי ואחטוף רק שישליק אחד, ככה הם לא ירגישו.

 

הנה השמן הולך למטבח להביא משהו ואמנון מפטפט עם המכוערת, הילדים המעצבנים משחקים בנדנדה ואין שומר על המנגל. אני קופץ במהירות וחוטף שישליק אחד, חוזר במהירות למחבוא ומתחיל בסעודה.

אח איזה יום היום, איזה טעם יש לו, כל שנה אני מחכה לו.

 

פתאום אמנון הביא גם סטייקים, מניח על המנגל והריח עולה ומסחרר את ראשי.

אני מסיים את השישליק ומתכנן על סטייק אחד.

התמונה חוזרת וברגע שאין איש ליד המנגל אני חוטף סטייק אחד ובורח, אבל פתאום אני שומע את השמן רץ אחריי וצועק.

"לך מפה חתול גנב ומעצבן"

"תסלקו את החתול הזה " צועקת המכוערת.

גם הילדים החלו לרוץ לעברי , אבל אני לוקח את הסטייק בפה ובורח לשכנים.

 

שאוותר על ארוחת עצמאות ! שיחפשו אותי.

 5.13

תגובות