מת או חולם - לכבוד יום הזיכרון .

ואיך, ואיך אני יודע שאני מת או סתם חולם?

שהארי אף פעם בימות חיי לא מתתי.

איך אני ידע אם התפוצצתי שמה?!

כי שהראי אני מרגיש את רגליי, אני מרגיש את פניי,

אני מרגיש את מצמוץ עיניי.

אני גם מריח, אני מריח את האבק עדיין על קצה חוטמי.

הלכתי בשדה הלבן, השמים היו כחולים יותר מאיי פעם,

ואור לבן שבא משום מקום עטף את כל הסובב אותי.

הלכתי בשדה הלבן, וגופי היה ערום כמו ביום היוולדי.

"הלו?!" קראתי לכל עבר ואף אחד לא שמע אותי,

"הלו?! יש פה מישהו במקום הזה?!" המשכתי לצעוק.

רציתי למצוא מישהו, כל דבר, אפילו חייה הכי קטנה

שאותה אוכל לשאול את השאלה: האם אני מת, או סתם חולם.

לפתע, מרחוק, ראיתי מישהו יושב עם הגב אליי,

אותו אדם חבש כובע בוקרים לבן על ראשו,

ובגדיו גם הם היו לבנים.

"היי! אתה!" קראתי לעברו והתקרבתי אליו במהירות הבזק.

"היי! היי! תגיד אני מת או סתם חולם?" שאלתי אותו.

אך הוא אינו לא הסתובב אלי.

אז אני הלכתי לפניו, ומולי ישב גבר מבוגר מאד, פניו היו מגולחות

ומתחת לאפיו היה שפם חום. קמטים רבים היו לו והוא רק

הסתכל על האדמה בעיניו התכולות.

"סליחה?" שאלתי אותו "סליחה? למה אתה לא עונה לי?"

"שששש....." ארוך אמר "אתה מפריע," "מפריע למה?!" צעקתי

"אני מת או סתם ישן?! האם נגמרתי שמה מול באמת מול הטנק?!"

"ששש..." אמר שנית "בוא, התקרב, אל תפחד. שב נא ליידי ילדי הקט, תן לאוויר השלו הזה למלא את חלל גופך," "דיי! אתה מעצבן אותי!" צעקתי עליו, ומתוך כעס ותסכול דחפתי אותו והוא הפך אבק אפור והתפזר באוויר.

לפתע החל לרדת ממטר קל של גשם, הגשם התחזק בן רגע והפך

לגשם תמרונים שהפך את כל הסביבה מצבע לבן, לצבע שחור וקודר.

"אני מת או חולם?!" צרחתי ולפתע הגשם התחיל להשמיע קולות יבבה,

והיבבה וקול היבבה התחזק לקול בכי שהשתלב עם הגשם.

"דיי!" צרחתי לאוויר ואגרפתי את כפות ידיי ובן רגע הגשם פסק,

והכל חזר להיות שנית לבן ובוהק.

לפתע שנית האיש הזקן חזר ואמר:

"מת או חולם?" אתה שואל. "כן!" נחרץ השבתי לו.

"כי הרי את פניי אני מרגיש, את רגליי אני מרגיש. אני אפילו.. אפילו

מריח עוד את ריח האפר על אפי!"

"כן, אבל השאלה היא.." האיש אמר ועצר.

"השאלה היא מה?!" צעקתי "השאלה היא האם אתה מרגיש רעב,

ואת הלב שלך עדיין דופק מתחת לחזה?"

הנחתי את יד ימין שלי חזק על החזה,

גם את עיניי עצמתי חזק,

וכשאני רואה רק חושך גליתי

שלבי הקטן, זה שפעל בשבילי בעוצמה רבה כל הזמן הזה –

 רדום.