עצבי נפש

לוחצים לי על העצב

מקרינים עצלות בין צללים על פניי

נחושה אצלי המצח

ושקר עז כולכם בהתעקשות עיניי

האלקטרודות שלכם

מזמזמות זבובים של אושר

שיבושם, שתתבשמו בענני ביקורתכם

לא אתעטש, לא אתעשת ולא אוכל עוד בושר

ילדי מיכשור ואפרוחים של מבחנה

שקיקה בוחנת, יד רמה וחריצה

פיות פתוחים צורחים גורל בהבנה

פיות ורודות ונסיכות על דרך של פריצה

בכל העיר, מכל מסך לוחצים

תחילה היה בי עצב, רחמים

עכשיו ידיי מחזיקות שיחי קוצים

ללא כאב, לא מתחבא יותר בפחמים

שנאה דלה ומתמלאה, הצלחתם

אני איתכם, פוליטיקאים, מתענגות

דקרתם את ידי מספיק- הדבקתם

שונא כמותכם, רק שאתכם, עיניים נוגות

צמאות בשר, צמאים לצדק

כך הערפד תמיד צודק

וגוף יפה כך לידיים הדק

כופה ומעוור ואהבה מוחק

לחצתם לי על עצב, ברכותיי

עצבי הפך לרטט כעס עז שלא ירפה

ואצבעי תנקוב בכל אחד מכם, מכן

גומת בושה, גומחת טלאים, עד יתאחה החן


© כל הזכויות שמורות לאיליה פרנקל