מלחמה מסתיימת בתשישות אנושית

מלחמה מסתיימת בתשישות אנושית.

שני מתאגרפים נשענים על חבל גס,

רגע אחרי פעמון הסיום.

העיניים כבר לא רואות את היריב.

יד רכה, רגישה, מסתירה

גבה שסועה,

מדממת.

מלחמה מסתיימת עם כסאות שוממים,

הכל כבר נראה. נותרו: שרידי פחיות,

פופקורן מעוך וזירה ריקה.

כמו לא עברו כאן:

אנשים,

זיעה,

דם.

מלחמה מסתיימת ואלוהים מקווה.

"אולי עוד ישנו יצר אחר באדם?"

"אולי היא אחרונה?"

"לפני אחרונה?"

"לפני, לפני

אחרונה?"

מלחמה מסתיימת במילה דוממת: "תקווה".

כמו זו שבה החלה אבל שקטה יותר.

יד פתוחה לרווחה בפכחון כואב.

כבר אינה מאמינה באדם,

הגוף כבר אינו נצח.

רק הרוח נותרה,

מנשבת חרש

בין אבנים

קרות.