בוקע

לא יתכן. נועדנו להיות יחד

שפתנו הומצאה מתוך הבזק של אור

לא יתכן שכל גרגר של פחד

יחתוך דרכו, יחצוב בתוך אושרנו בור

אין זיכרון מתוק מזכרונות שלנו

אין צל ספק שרק איתי תדעי ברכה

איך רצנו, עפנו ופסענו

היינו יחידים ולא נזקקנו לתנוחה נוחה

וירחים כמה אשר חלפו כהרף

שלא עשו דבר מלבד שכרון חושים

שרק הבטיחו, רק התחילו דרך

שקעו אל תוך השאול בתוך ימים ספורים

אני נקרע, ידיי זרוקות לכל כיוון

את רסיסי הירחים, את פירורי האור חומדות

מסתובבות ומתנתקות אל המונסון

וגם רגליי כבר בפנייך לא עומדות

עוד אהבת אמת, עוד הבטחה שיש לרצוח

עוד את ועוד פרוסה גדולה מהאני

שלא יהיו, לא יתגשמו, לא יתנו כח

לא עוד נאהב אחד את השני

תוהה האם יהיה הבדל לדעת

את הסיבה האמיתית לניתוקך

האם קיימת נקודה לגעת

אשר מבעדה יבוא המשך

אין לי ספק, נועדנו להיות יחד

אין לי ספק שרק איתי תדעי אושרך

עומד על צוק, צורח, אך בלי פחד

לכי חזור אם זהו רצונך

את המסע שלי אמשיך באומץ

אוהב אותך אם זה מה שיציל אותי

את הימים שלנו קחי כקומץ

ארזי בתוך תיבה, שמרי

עודני כאן ומרחף בתוך ענן שקוף

אל מול חלון בודד עם נוף לאידיאל של אהבה

את כבר חזרת אל תוך עולם רדוף

כיצד את חיה, משלימה עם היעדר תשובה?

אני, אני, אני נלחמתי

אני הארתי לך הכל

ואת קראת בשמי, הוקסמתי

ואת פיזרת את עצמותיי כחול

עדיין אוהב, עדיין רואה שאין בך אלא טוב

ובכל זאת, לא מחזיק יותר ידיים נתלות

אם אצטרך, אמשיך להיות כאוב

את משוחררת לדרכייך הפתלתלות