מעגל

עצבות האהבה

מגיל מוקדם איתך

צוברת ומושכת

אליה וממך

אתה מוצף ושר

אתה עצוב ומייבב

כמו כמה לאושר

לייסורים משתעבד

כגבר בבוסתן

כגבר אצילי יתד תוקע

כמו ילד נעלם

צורח, מתייפח

והקהל, מזמן נמאס לו

ורבבות של חיוכי אישה נושרים

נשאר עם סטניסלבסקי

תשובות חומקות לך, מוחקות מילים

מצד לצד הודף מחשבותיך

סותר להן כגבר מסתתר

סותרות הן בין אישה לילד

שלכאב אהובתו עיוור

עשרות שעות מפקיר לחקר

לחציבה כושלת בסלעי ההיגיון

ומנפח כדורים פורחים במלט

שרק מימי המעיין ידללו בבוא היום

היא לא יוצאת ולא נכנסת אל הראש

ואת הגל עליו גלשתם מחפש בצנצנות

אחת שקופה צמודה לך לאוזן

והשניה אצלה בלי חוט נצמדת חלולה

כשנעמד מולה, משקיף במבטה שמח

מגל של חיוכים כמו בומרנג קוצר

תוך רגעים מספר שפתיך כפטיש ישר

ההבנה שלך אותה הופכת ציפיית מסמר

עצבות האהבה, חשבון של פגע

רגעי ההשראה שנרכשים בדם

אתה מוכן לשתות, להתבוסס בו, להקיז

לעבר פסל מלוטש, מושלם

בעוד כתמי שמלת אהובתך הלבנה

הופכים אדום כהה שלא מזמין למדוד

אתה מוצא קולב להיתלות בו

ומחפש את הנוזל שידלל הבד לכדי ורוד

כמעט תמיד מגיע על שכרך

כמו קבצן עשיר שוחה בים של מטבעות

ועוד בוקעת מתוך מים של שקט

קרקפת ששרוטה ממתכות

עם יד אחת על הקולב, אתה עוד מבקש

מהלשון שלה ריפוי באמצעות לחות

את השניה מרים, מוריד ונאנח

סלחי לי, הקרקפת עוד תלמד לשוט

והקירח שוב ידע עצבות

באהבה ליטוף של קסם ירפא פצעיו

את תעמדי מולי שוחקת

ותלחשי את שמי ותנגני הברותיו

אהיה שם למשענת איתנה של קיר משיש

לגבר עם ניסיון חיים, ברזל של לב

המלט הדליל יסלול עוד דרך

פסעי עליה עם הילד שאותך אוהב