ישבתי ברכבת

ישבנו ברכבת, אני ומאהבת,

צעירה מה"מאיון העליון"

כשמישהי מאוד מוכרת

נכנסה לרקע, בקצה הקרון.

המאהבת חשפה זוג עיניים תכולות

ופס מבהיק של שיניים צחורות,

לבוש ממותג במידה שלושים ושש

וחיוך לגמרי כובש.  

חשתי מאוהב,

מבטי היה ממוגנט,

הרווחתי אוצר מזהב

דווקא בגילי המבוגר מעט.

הרכבת עצרה בתחנה,

המאהבת ירדה למתוח אברים,

בינתיים זו "המוכרת" באה לעברי,

תפסתי פינה.

הופתעתי בעליל

כשחיוך אפור נח על פניה

ו"מה שלומך בעלי?"

הונחת עלי משפתיה.

לא הספקתי לענות,

לא ידעתי למה לצפות,

המצב הרגיש לי ביש

את זאת לא אוכל להכחיש.

פרק זמן של הרף עיין

הספיק גם לה, בינתיים,

על מנת להיעלם לי משדה הראייה

מבלי להמתין לתשובה ראויה.

הרכבת שבה לשחוק מסילות,

בדרך לתחנות נוספות

ואני נותרתי בגפי , עמוס מחשבות,           

עם בקבוק יין ושתי כוסות.

חשתי תחושה של הפסד

על נשים שנעלמו פתאום

ובעוד גופי מזיע ורועד

התעוררתי מהחלום.