זה לא בא

מה עוד אפשר לראות בעיניים צרובות,

שכורות יום, מעט חשיכה.

אפשר לכרות ברית עם דמיון רדוד, חבוי בתוכי.

אבדה לי חמלה אנונימית, גם מבוכה.

מחפש בכיליון ילדותי ניצחון משיחי.

זה לא בא, זה לא בא לי בכלל.

לא מה שרציתי לאהוב, לא מה שרציתי לכתוב.

זה משהו שנשלל ממני,

משהו שהלך לאט, לאט...

כאילו אני אינני.

זה לא בא לי בכלל.

מה עוד אפשר להרגיש בכיסוי של דממה,

קצת קצב, מעט אהבה.

אפשר לאחוז במקל קסמים, רדוד אנוכי.

לחפש עשרה או מאה, אולי רבבה.

הקצב גובר, גם העצב בתוכי.

כן, זה לא בא לי בכלל, בטוב או ברע,

זה נבלע בתרועת גאווה.

שנמצאת בתוכי, והולכת איתי, קרוב ורחוק

זה לא בא לי בכלל...

נשארה רק אהבה.

מה עוד אפשר לראות בעיניים כאלה ואחרות,

צבעים מתחלפים, גם אנחנו איתם.

אולי מקל קסמים, אך נבצר לראות.

שלל צבעים מהדהד גם יופי נחתם.

ואני...איני חדל לתהות.