קדחת

יום רביעי לפני למעלה משבועיים , קבוצה קטנה של חברים ואני נסענו לעוספיה , היה טיול מקסים ומרתק ולקראת ערב שבתי הביתה עייפה ומלאת הנאה מהיום.

למחרת בבוקר התעוררתי , כשכל שרירי מוקשים וכואבים . קישרתי זאת  לכושר הגופני הנפלא שלי .. יעבור חשבתי

ואז .. לאחר  כמה שעות שמתי לב לאגרופים סמויים הנשלחים לעברי מכל עבר ובכל פעם בחלק אחר בגוף.  מוזר , כאילו השארתי את גופי האמיתי בעוספיה וחזרתי עם גוף של מתאגרף ..

לאחר נוק אאוט רציני , פשוט זחלתי למיטה ולא יצאתי ממנה 3 ימים .מסתבר , שגוף המתאגרף מעלה חום ברמות שלא יאמנו ועדיין לא חשדתי בכלום . חשבתי שהמטורף הזה פשוט קיבל מה שמגיע לו : שפעת קשה ואלימה !

הזרמתי לו אדויל ולו רק בכדי שראייתו תתבהר  ולא יטעה בין המטבח לשירותים ולהפך .  בכל זאת ההרגשה הייתה של הכדאיות לשבת ולכתוב צוואה על כל הנכסים שאין ובגלל חוסר אפשרויות מוטוריות אולי לגייס את  את אחד היורשים הנאמנים שסעד אותו כל העת . הוחלט לוותר לאחר הסבר מאוד משכנע שעל חוסר אין כותבים צוואה ... וזה אפילו עלול לצער !

יום שני בבוקר , התעוררתי , מחשבה בהירה , ראיה תקינה והרגשה מקסימה של מפלי מי קרח זולגים על גבי בקצב איטי ועיקש וממשיכים מטה לעבר כפות רגלי ושם קפאו ..

תארתי את התחושה ליורש ובדיוק גם היורשת התקשרה לברר מה שלומי ואם גופי חזר לקדמותו .

וכשסיפרתי לתומי על החוויה שאני עוברת , שניהם הזדעקו ולקחו יוזמה ..

 בעודם מתאמים איך לאשפז אותי ( אפשר להבין אותם , אני חושבת ) מבטי נזרק לכוון כפות ידי

וזה היה מראה הזוי

מכוסות היו בנקודות אדומות בולטות ולא מחמיאות כלל ואז משהו מבעד לערפל החום הכבד שאפף אותי העלה בי את זכרו של מאיר אריאל והתחלתי מזמזמת את שירו " עברנו את פרעה נעבור גם את זה" .

רגע אחרי , מצאתי את עצמי בבית החולים הממשלתי  בחדרה " הלל יפה " פנימית ב'  חדר 15 מחוברת לאינפוזיה וכל הכרוך בזה ..

רופא גדול עם שפם מביט בי , מחייך  " ברוכה הבאה שמי דוקטור זינגר ואת החולה הרביעית השנה שמגיעה אלינו עם  " קדחת הבהרות " את תקבלי את הטיפול המתאים והכל יהיה בסדר "

חזרתי לשירים של מאיר רק למקרה שניפגש ..

קדחת!!!