איפה זה היה?

איפה זה היה?

בשדרה, בין עצי פרי מוריקים,

על ספסל ככה סתם, ערב חם ודביק...

ליד שולחן זכוכית, עגול, כסוף,

מול עיניים גדולות, נמשים בתפזורת ואף שזוף.

תחת ירח מלא, המתנגש בעוצמה מסנוורת, בימי הנהר,

על גבעה, על תל או אולי על ראש הר?

אולי זה היה מול שקיעה, בצבעים,

אדומים, כתומים, צהובים, חמים...

תחת יער צפוף, עצי אורן ומחט,

בליבו האפל, במרכז הקרחת.

על דיונה במדבר, אל מול כוכבים רחוקים,

את מקומם בחלל הכחול, מתפרשים ותופסים,

ועמוק הכחול, אין לו גבול ואין סוף,

בין נצנוצים בוהקים, ושקט מבחוץ וסוער מבפנים.

ובבית הקפה השכונתי, 

בשולחן הקבוע, הפינתי,

שתי עיניים מביטות, בעלות סוד,

מול אספרסו ארוך, סיגריה וכוס סודה.

תחת עץ תפוח, בשדה ירקרק, רחב זרועות

בעשב הכבשים, בתאבון מלחכות.

במעלית הצרה, בדרך לקומה 13,

השתיקה הרמה, הניחוח המר,

קול חשמל מעומעם, קופסת מתכת עם מראה,

ואתה זר והיא זרה.

איפה זה היה?

מה נאמר ומה לא?

מה עוד היה שם נוכח, חוץ ממבוכה?

הכול התרכז, לכדי רגע אחד,

אין אויר לנשימה,

לא ודאות ולא הבנה,

רגע בין שניים וטבע ומקום,

אינטימיות שבינם,

שניים לבד, בעצם זה יחד.

רגע מרגישים,

וממשיכים...