סיפורי סבתא\פנינה עתיר
בילדותי לא זכיתי לראות את סביי וסבתותי , יש לי רק זכרון עמום מסבי אבי
אמי על טיול רגלי לחופי הים התיכון , אינני יודעת אם זה זכרון אישי , או זכרון
בעקבות הסתכלות בתמונות.
תמנה גדולה של סבתא אם אבי עמדה בביתינו , אך כיון שהתמונות היו ב"שחור
לבן" לא ידעתי כי היתה ג'ינג'ית , רק לאחר הולדת בתי הנ'ינג'ית סיפר לי אבי כי סבתא היתה ג'ינג'ית.
בת דודתי מבוגרת ממני בתשע שנים והיא זכרה את סבתא , היא סיפרה לי כי היא
היתה מאד אלגנטית , אהבה להתלבש ואהבה כובעים ,היא היתה תופרת את בגדיה והיא זוכרת
שתפרה לה שמלות לבובות שלה.
יום אחד הגיעה בת דודתי לקיבוץ, היא הגיעה בשעות הלילה ,
דפנה בתי הייתה בת חמש וכנהוג באותם ימים
ישנה בבית הילדים , בת דודתי אמרה לי "אני לא יכולה להתאפק אני חייבת לראות
את צבע שערה" הגענו לבית הילדים הערנו את דפנה ולקחנו אותה לאור "בדיוק
הצבע של סבתא" זעקה בהתלהבות בת דודתי , מאז נוצרו יחסים מאד מיוחדים בין הבת
לבת דודתי.ילדי הכירו את סבא וסבתא שלהם ,
הורי בעלי אך בגלל הבדלי מנטליות ומרחק גאוגרפי , היחסים ביניהם לא היו
כל-כך קרובים
עם הורי לעומת זאת נוצרו יחסים אחרים . אמי היתה אשה מאד שקטה אך ידעה
להעניק חום לנכדים בלי לדבר הרבה , אבי לעומתה , היה מלא סיפורים כרימון על חייו משתלט ורוצה את כל הבמה הוא גם היה "דמות
המחנך" והיה מעיר לנכדים דברים אשר לא נראו לו , אני הייתי סובלנית
ולא היה אכפת לי שיעיר להם , אבל אחיי "יודעי כל" היו אומרים לי
"מה פתאום את נותנת לאבא להתערב , את אמא שלהם...." אבל לי לא היה אכפת
, להיפך הייתי רואה בזה דבר חיובי שקרב
ביניהם , ובדיעבד צדקתי , כי הם שמרו על קשר עם הורי גם כאשר בגרו , וכשאמי נפטרה
היו הולכים לבקר את אבי בבית האבות , יושבים ומקשיבים לסיפורי חייו , ואמנם בני
הבכור כשהלך ללמוד מזרחנות באוניברסיטה חזר יום אחד נרעש ונרגש ואמר לי "אמא
כל מה שסבא סיפר לי על עצמו-למדנו היום בשעור מזרחנות".
ילדי בגרו בינתים ואנחנו נכנסנו לנעלי הורינו "סבא וסבתא" מזן
אחר , מדור אחר , וכל נכד מביא איתו מטען חדש והלב ממשיך להתמלא אהבה ומכיל כל אחד
לחוד ואת כולם ביחד.
יש לי קשר אחר מזה שהיה לילדי עם
הורי , אנחנו לא רק בייביסיטר אלא גם שותפים לחיים של הילדים , הם באים לספר לנו
את הסודות שלא תמיד מספרים להורים , וכשנדמה להם שנעשה להם עיוות מצד ההורים הם
פונים אלינו .
אנחנו סבא וסבתא שבאים למשחקי- כדורסל שלהם ויכולים לשבת באולם ולצעוק
"כ ר מ י א ל כ ר מ י א ל כ ר מ י
אל..... " שי רה שי
רה...."
לדלג איתם ברחוב , לחבק אותם כשהם נופלים , לנחם אותם כשהם עצובים , אני גם
"סבתא של ספרים" לכל אירוע או חג אני מביאה ספרים מתנה, באחד הביקורים
לבני הבכור החלטתי לשבור את שיגרת הספרים
ולהביא מתנות אחרות , חרשתי את החנויות וניסיתי להתאים מתנה
לכל ילד , הם שמחו למתנותיהם אבל טל הבת
הקטנה אמרה לי "סבתא לא הבאת לנו היום ספרים ואני מאד רוצה ספר" למחרת,
לפני שחזרנו הביתה נכנסנו ל"צומת ספרים" וכל ילד בחר ספר.
מנהג נוסף שהעברתי לנכדי ועשיתי גם
עם ילדי "יום כיף עם סבתא "(בעבר זה היה אמא) , אני לוקחת ילד אחד איתי
ועושה איתו כל מה שהוא מבקש מהבוקר עד שהוא אומר זהו אני עייף ,אוכלים מתי שהוא היא רוצה , מה שהוא רוצה , בוחר מתנה באיזו חנות שהוא רוצה "יום עם
סבתא"
בעבר הייתי אומרת להם:" תכנסו לאיזו חנות שאתם רוצים ותבחרו מה שאתם
רוצים" עד ש"נכוותי" נכדי נכנס לחנות ובחר מתנה שהייתה יקרה פי ארבע
ממה שהתכוונתי להוציא-כמובן שלא רציתי לאכזב אותו , אבל מאותו יום הוספתי את המשפט
"אם
......זה לא יקר מדי
אני יכולה להמשיך לספר ולספר ולספר
.
