פרפרים..

מכנסיה  הקצרים שרו הליכתה

שערה מתבדר ברוח קייצית

והחיוך החיוך לא מש מפניה

הוא חיכה לה שם

ליד העמוד שלהם

שחום וגומתו ניראת למרחקים

רצתה לרוץ אך מיתנה צעדיה

אסור שיראו אותם ביחד

עלתה ארצה מגרמניה

היא הוריה ועוד שמונה אחים

יק'ס

תל עדשים הילכה עליה שעמום נוראי

לקח לה הרבה זמן לשכנע

את אביה לעבור לחיפה לקרובת משפחה

בכדי לעבוד ולעזור

מלאו לה שבע עשרה

וכולה מצויה בתחושת חופש חלומי

הוא בן יחיד לאימו אביו עזבה

ונשא אישה אחרת

הגיע מנצרת מאותה סיבה לעבוד

ולעזור לאימו בפרנסת הבית

העברית בפיו הייתה רהוטה טובה משלה

היא לא הבחינה שמבטאו שונה ניראה לה כמו כל

הפרענ'קים כמו שאמא קראה להם

ומבחינתה לא מתקרבים אליהם ... ..

ישבתי קרוב קרוב אליה על הספסל בגינה בתל השומר , דומני קראו למחלקה " חולים סופניים " . ראשה נח על כתפי ניראת ישנה .. אני ידעתי שזה בהשפעת המורפיום עוד דקה שתיים תתעורר

מיכל , את רואה את הגבר שיושב לא רחוק מאיתנו זה המתולתל

כן

נו..

נו מה ? לידו יושבת אישה וכניראה שזו אישתו

אויש את עם השטויות שלך !

נירדמה שוב ואני מביטה עליה , ראשה מוטה מטה ועיניה עיני תכלת מדהימות , עצומות .

אפילו לרגע אחד לא חשבתי שאלו ימיה האחרונים .. מוחי לא יכל לשאת זאת והנפש , הנפש תקרוס הרי.

זו יהודית ! חזקה מכל אחד אחר שהכרתי בחיי , ברור לי שתחייה לנצח !!