העזובים - מוקדש ליקיר דסא

העזובים/ משה ר. אזובי

השיר מוקדש ליקיר דסא, איש יקר ומיוחד, איש של מחאה וצדק ואמת, וכתיבה מהממת

בחוצות,

בקבוקים של קבצנים.

צמתי דרכים,

בחליפות של אברכים,

שבורי רוחות,

צרובי שמש, סירובים,

מזמורי תפילת קללות.

בסירחון של זיעתם,

בהבל שאריות הירקבותם,

גובים מסי גולגולת של מצווה,

ללחם קודש, פת על הפנים,

בעצב נחה, עבשה,

על יצועים מקרטונים.

מנת חלקם, בשקל מרשרש,

ובלשון שתקשקש, פנטזיה נעלמת,

על גאולה ומשיחיות,

לנוכח ציטוטים וסיסמאות "מצווה",

עם "עניי עירך קודמים",

"יש לי ילדים" "ואין תקווה..."

ולפעמים אנחנו עזובים

על ידי ה"עזובים", ספונים

בחדרים של שפע וכאב,

מרובבי עושר ורעבים,

לאהבה ושייכות 

מנת הלחם, מאדם, אוהב...

כל הזכויות שמורות © למשה  ר. אזובי