נִשְׂגֶּבֶת

בְּאִישׁוֹן לַיְלָה

אֲנִי טוֹוֶה קוּרִים לִלְכֹּד דְּמוּת

חֲמַקְמַקָּה -

אוּלַי תַּחְזֹר שׁוּב לְרֹאשִׁי;

הַכּוֹכָבִים נֶעֱלָמִים אֶחָד אֶחָד בִּמְשׁוּבָה,

גּוֹרְרִים אֶת הַיָּרֵחַ

הַרְחֵק

מֵעֵבֶר לִשְׂדֵה רְאִיָּתִי.

מַשַּׁב רוּחַ רֵיחָנִי

פּוֹקֵחַ עֵינַי לִרְאוֹת פֶּרַח יָפֶה

מְאַבֵּד עָלָיו;

מוֹצֵא אוֹתִי חוֹשֵׁב

עַל בַּיִת שֶׁהָיָה מוּאָר אַף בַּחֹשֶׁךְ,

כְּשֶׁלְּכָל עוֹנָה הָיְתָה

מַשְׁמָעוּת

וְהַזְּמַן הָיָה שֶׁל הַסְּתָו.

הֶעָבָר מִשְׁתַּחֵץ בְּחִצָּיו,

צוֹלֵף בִּשְׁלַל צְבָעִים רִגְעֵי מַפְתֵּחַ

לְצַד תְּמוּנָה דְּהוּיָה

וּמְעוּרְפֶּלֶת -

הַמַּבְרִיחָה הֵיטֵב אֶת הַהוֹוֶה;

הַמַּשְׁמִיטָה מִסְגֶּרֶת בִּשְׁבִיל סַהֲרוּרִיִּם

עָלָיו אֲנִי הוֹלֵךְ

וּמִתְכַּלֶּה.

©