"סליחה?"
פנה דותן למוכר השחום "כן?" החזיר לו "כמה עולה התיק הזה?"
שאל כשבידו תיק נשים ורוד "זה? מאתים שמנים," השיב לו המוכר
"אוקי.." אמר דותן והוציא מארנקו השחור את הכרטיס האשראי "בשביל מי
זה?" שאל אותו המוכר אחרי שהביא לו לחתום על הקבלה "בשביל החברה." השיב
דותן למוכר בביטחון. המוכר שם לו את תיק הנשים הוורוד בתוך קופסא ודותן ייצא
מהחנות בברכת "להתראות" לשומר הזקן שישב על כיסאו בכניסה. דותן היה בחור
שחום, גבוה ושרירי. שערו היה קצוץ עקב התקרחות, על גופו לבש גופייה צמודה שהבליטה
לו כל שריר ושריר ועל עיניו היו משקפי שמש קטנות ושחורות. הגיע דותן לדירתו בצפון
תל-אביב, הניח את התיק על כיסא המחשב, נשכב על מיטתו, כיוון את השעון המעורר ליותר
מאוחר ותפס תנומה. בשבועות האחרונים דותן עובר עם חברתו החדשה יותר מידי לילות
לבנים ואין לו זמן של מנוחה.
הגיע הערב, חברה של דותן צריכה להגיע בכל רגע והוא אפילו
לא התקלח. דותן קם ממטו בבהלה, הסתכל בשעון ידו וראה שכי השעה מאוחרת והוא צריך
לצאת. הוציא את בגדי היציאה שלו מהארון ונכנס להתקלח. כעבור זמן מסוים דלת החדר של
דותן נפתחה וחברתו דנית נכנסה אליה. היא לא שאלה איפה דותן, ואפילו לא בדקה אם הוא
במקלחת. דנית בחורה מאד עצבנית כשהיא מחוץ לעבודה. היא עשתה סיבוב בחדר כשעל המיטה
ראתה את השקית שבה דותן שם את תיק הנשים שדותן קנה לה. הלכה דנית לשקית וראתה את
תיק הנשים הוורוד והתלהבה מייד, "איזה כיף לי," היא חשבה "דותן קנה
לי תיק חדש, אלה אם כן הוא קנה אותו למישהי אחרת?" ישר דנית ניקתה את המחשבה
הזאת מהראש "דותן??" דנית צעקה כשעל ידיה התיק כשלפתע שמעה את המים
במקלחת זורמים "דותן אתה פה?" היא שאלה ודפקה על דלת המקלחת וניסתה
לפתוח אותה אך הדלת הייתה סגורה ומדותן לא הייתה תשובה "טוב דותן, אני נורא
ממהרת לעבודה. אני לוקחת את התיק שקנית לי ויוצאת." צעקה דנית אך מדותן לא
הייתה תשובה. יצאה דנית מדירתו של דותן, שערה היה כרה שחור, מתחת לעיניי התכלת שלה
הייתה גומת חן קטנה, היא הייתה שחומה וגבוה וגופה היה רחב, חצאית קצרה הייתה צמודה
לרגליה ומעיל עור שחור כיסה את החולצה הלבנה והצמודה שלשבה. "היי דנית!"
שמעה לפתע קול נשי מאחוריה כשהייתה בדרך לעבודה. דנית הסתובבה וכאשר ראתה מי זאת
קוראת לה חיוך ענק עלה על פנייה "היי דנית!" "היי רינה!" היא
החזירה. רינה הייתה בחורה גבוה ורחבה כמו דנית, שערה היה זהוב ובגדים וורודים היו
על גופה, פרווה לבנה עטפה את צווארה, ועל רגליה היו נעלי עקב שנקשו בחוזקה על
המדרכה "היי מותק! איזה תיק יפה, מאיפה?" שאלה אותה רינה "לא
יודעת, דותן קנה לי היום," אמרה "איי.. דותן, דותן.." אמרה רינה
"מתי כבר תגמרי איתו?" שאלה אותה "אני לא יודעת, בינתיים לא רע לי
איתו. וחוץ מזה שאמא שלו תהרוג אותו אם היא תדע שגמרנו את זה, בינתיים טוב לנו
ככה," השיבה דנית "אוקיי.. אוקיי...!" אמרה רינה "אז את הולכת
לעבודה?" שאלה "כן, יש לי עוד שתי דקות משמרת לילה ארוכה על
העמוד," השיבה דנית "אוקיי, תיהני גרלס!" השיבה לה רינה ונשקה אותה
"ביי נסיכה מושלמת שלי!" אמרה דנית ונשקה אותה על הלחי.
דנית נכנסה למועדון, הלכה לחדר ההלבשה, החליפה את בגדייה;
"יאללה ההצגה מתחילה" אמרה הלחש כאשר עלתה לבמה ועשרות אנשים הביטו בה
בחשק רב והיא החלה לרקוד על העמוד שהיא כל-כך אוהבת.
השעה הייתה כבר חמש בבוקר, דנית יצאה מהמועדון, תפסה
מונית צהובה וחזרה חזרה לביתו של דותן, הוא צריך לקום מוקדם לעבודה בתור מאבטח
בשדה התעופה, והיא רוצה להביא לו נשיקה לפני שהמשרת שלו מתחילה.
דנית הגיע לדירה, המים במקלחת עדיין זרמו, היא דפקה בדלת
המקלחת, והפעם הדלת הפתחה.
דותן ייצא מהמקלחת, זרק את התיק על הכיסא מחשב, ונשכב
לישון. הוא צריך לקום עוד שעה וחצי והוא עייף מת. כן, הלילות על דנית אכן עושות
אותו בזמן האחרון עייף, עייף מאד.
