בית ממכר חסדים

בית ממכר חסדים

(רבקה ירון ©)

*

הולכת עם תהלוכת נשים מֵתוֹת ועייפוֹת

גבוהות גדולות יפות

בְּנוֹת כורַח הנסיבות בְּנוֹת הורים שהאפוֹר מוּלְבָּש גם

על נעליהם שנִתְרַפְּטוּ

בְּנוֹת ימים ולילות של מצעדֵי רעב ורדיפה

אַחַר מָרָק וגֶזֶר עגבנייה ותפוח-עץ

ותפוזים

(אין בחלומן שקדים וצימוקים)

איזה חטיף לסופשבוע

וחיבוק מזדמן תוך כדי פריעת הזֶרֶם

בְּנוֹת מהפכה כושלת ורַציוֹ קשה

לִבָּן מֵת כמו שלי

– לא ברור אם הידיעה על כך תרמה

לַחְמוֹל עליו ולבקש

החייאה במחלקות הקרדיולוגיות

בחלונות הגבוהים

(מי שמכיר אֶת לִבֵּנוּ

יודע: במותוֹ לא התאבלנו)

אני בחברתן, עם חיוך מָרוּחַ ומשותף לכולנו

אני צועדת בשורותיהן       הצפיפוּת גוברת

אנו צועדות בשקט            העקבים שחוקים

אנו צועדות                    ואותנו לא רואים   

אנו צועדות                    אנו צועדות

בָּנוּ לא יורים כי מַתְנוּ מִזְּמַן מִזְּמַן

אַל תִּירְאוּנִי כל אחת יכולה לזַּמר

אל תיראוני כי אני מפוחמת

פיחֲמָה אותי השמש

מעל ראשִי        מעל ראשינו

שלום, שלום

גם למצעד הזה אנו מצטרפות

*

נולדנו בַּשנים המרַגשות

נגמלנו בַּזמן ההורים הצעידו אֶת האתמול

אֶת ההוֹוֶה שמרו לַמצבים האידיאולוגיים

לְמוּדֵי עידן קָטוּם בִשְנֵי הקצווֹת

נוֹלַדְנוּ נשים –

         פֶּשַׁע

         כֶּשֶׁל

         רֶשַׁע

– וחָסְמוּ אֶת דלת היציאה

מן האולם שהָמָה נִתְחֵי איווּיִים

לזיכְרונֵנוּ,

לזיכְרון יַלְדוּתֵנוּ

שֶׁבָּדִינוּ

טיפחנו אֶת הראש

טיפחנו אֶת הנפש

אֶת הגוף זרקנו בין הרגליים

יד שמאל השארנו תחת ראשם של ילדינו

יד יָמין מתַקנת עוְלוֹת הורֵינו

בֵּינֵינוּ הרכוּת מזדחלת

בניחוֹח תינוקוֹת ובליטוף פּוֹסְט-מוֹרְטֶם

בְּהֲבָרוֹת כֵּהוֹת ובלי פואטיקה

שלום מחכים לי

    עוד

          לַמִּצְעד הזֶה

          זֶה

    בֵּית מִמְכּר חֲסָדִים

בְּהֲבָרוֹת קֵהוֹת ובלי פואטיקה

*