סיפור שכזה -שבת שלום

סיפור שכזה

הפועלים הגיעו לתת הצעת מחיר למקלחת שתבנה מחוץ לבית הקיים.השיחה קלחה, בהתבוננות מעמיקה ירדתי לפרטים ושאלתי שאלות מקצועיות כבנאית משכבר הימים. 

הכול סוכם הבטיח לחזור למחרת עם תמחור מדויק.

הם הלכו ואני נכנסתי לשירותים, 

בתוך סל הניירות של הטואלט אני רואה תליון של המורה הרוחני שלי. בתמיהה וחרדה אני

מרימה את התליון ושואלת: "מה אתה עושה כאן?" 

מחטטת בקופסת התכשיטים, היכן שהיה מונח ולא מגלה דבר. 

מסתובבת בבית וחשה משהו מוזר. נכנסת לתקשור ושואלת מה קרה בקופסת התכשיטים. 

רואה בברור תמונה שצמיד היד שאימי הורישה לי לפני שנפטרה נלקח. 

שואלת עוד ומגלה שמי שלקח זה אחד מהחברה שהיו כאן. מיד מתקשרת וקובעת נחרצות: "אם הצמיד לא  מוחזר מידית

 עכשיו המשטרה תהיה כאן!" והבחור ששעת נסיעה לפניו מיילל ואומר: "40 דקות אני אצלך."  

צמיד הזהב נכנס עם סיבות מוזרות 

כשנופלת האשמה על אחד מהם ואני רשלנית בליבי ריחמתי על האיש ושילחתי אותו לחופשי.

שבת שלום עם ישראל