גן העדן האבוד-על פי משפט הפתיחה של בלרינה

החיים ללא אהבה כשינה ללא יקיצה", נזכרתי בפתגם הידוע, בעוד אלומות אור צרות החלו לבקוע מבעד לערפילי הבוקר. אגלי הטל יצרו זרמי מים דקים על שמשת המכונית. לחצתי על הדוושה, מנסה להקיף את הככר הססגונית שלפני . בזווית עיני הטרוטות ומצונפות קמעה קלטתי את יופיים של שיחי ה"גודציה" הנמוכים והלחים השתולים במעגלים שבלוליים של לבן, ורוד וסגול.

"צמחי אביב בעיצוב מרהיב !" חשבתי לעצמי , פונה ימינה לכיוון המשתלה הצבעונית הממוקמת בצידה השני של הכיכר היפה.

זה עתה עברתי להתגורר בליבה של וינה בירת אוסטריה,הידועה ביפי כיכרותיה המרכזיות,אך בתיה העתיקים אפורים וכאילו מתחננים להתקשט בצמחיה שתוסיף צבע ורכות לקירות החשופים והנוקשים.

המעבר מהכפר אל העיר הכאיב לי פיזית,הרעש המטריד,האוויר המזוהם,ההמולה התמידית,כל אלה הסבו לי תחושת מחנק בגרון,לו יכולתי,הייתי לוחצת על הדוושה בכל הכוח וחוזרת מיד לביתי הכפרי השלו,הירוק והרגוע,אך מכורח עבודתי כעיתונאית שטח ,הוטל עליי לגור בעיר הבירה למשך שנה תמימה.

אני עדיין נוהגת סביב הכיכר הגדולה,מנסה לשאוב ממנה את הטבע במלוא הדרו,לנשום מלוא הריאות את בשמי הפרחים ולחלום שכל אלה ילבלבו סמוך לביתי האפור והנוגה.

בחריקת בלמים עצרתי מול משתלה,ירדתי מהמכונית ושמתי פעמיי פנימה.

הנה הוא גן העדן האבוד במלוא תפארתו:תערובת משכרת של צבעים וניחוחות מופלאים ערפלו את חושיי,הסתובבתי סביב כסהרורית ,מדי פעם התכופפתי ונשמתי עמוקות לקרבי את ניחוח הורד האדום,הנרקיס הזהוב,היסמין הלבן,והתבוננתי מוקסמת בשלל פרחים אקזוטיים שהובאו מכל קצוות תבל.

באחת הפינות מצאתי אדנית גדולה עמוסת פרחים בשלל ניחוחות וגוונים,רכשתי אותה,והיא הונחה אחר כבוד על גג מכוניתי.

שוב יצאתי לדרך,אך הפעם רוחי הייתה טובה עליי,אני מביאה פיסת טבע הביתה.