אני מישהו אחר

שינו לי את השם, אני מישהו אחר.

פעם קראו לי בשמי,

עכשיו אותו אני כבר לא זוכר.

אומרים לי לעשות ככה וכך,

כמו: "נהג, תגיד איפה לרדת, שלא נשכח,

בתחנה הנכונה, שלא תברח".

אני כבר לא אני, אני מקצוע ללא שם,

למרות זאת בכלל לא מרגיש אשם.

הגעתי למקום אחר, מובן מאליו,

לתחנת הנזקקים, לסבלנות,

למקום ריקני מכתיב שירות.

מעביר אנשים ללא לאות,

תמורת בצע כסף ללא מרשם,

"נהג, איפה זה ככה וכך? לרדת פה? ללכת לשם?

זה קרוב לאן שהוא?" ואני אוטוטו, מונשם.

פעם קראו לי דן.

עכשיו אני מישהו אחר, אני בלי שם.

אני מוביל, מובל, מעלה מוריד...

אני קופאי, פסיכולוג, אני נהג פקיד.

כשמגיעה רוח מוזרה, נחבאים בתחילה,

עד לרגע שבעצם היא מרגיעה.

והמבין יבין.

אז אשוב לכתוב ולהגיב