רגעים קטנים

זה אותם הרגעים שאין לך מילים.
את לא יכולה להסביר עם זה אושר או כאב
רגשות שמתערבבים וגורמים לסיבוך ענקי בינך לבין עצמך.
אפשר לומר שהמילים רוצות לצאת,הם ממש בורחות מקצה הלשון.
אבל הפחד מלהגיד אותם,משתק את הגוף שלי כמו קור של מינוס 50 מעלות 
אז אני שותקת.
עייפות כבדה משתלטת עליי ומין לחץ בחזה מתחיל לתפקד 
החיים שלי מתחלקים לשניים,לפעמים לרבעים
ולפעמים אני הולכת לאיבוד בתוך עצמי ברגעים כאלה,
שאף אחד לא שומע
אני בוכה.
אולי מכאב ואולי מאושר
ואז אני חוזרת לעצמי כאילו מעולם לא נעלמתי.