יצירות אחרונות
הנה היא הולכת (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -02/05/2024 21:56
להתעלל מעט (1 תגובות)
צביקה רז /שירים -02/05/2024 21:44
עצם הידיעה (0 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -02/05/2024 21:34
שיר השבוע - עַל פְּנֵי שָׂדוֹת (1 תגובות)
שמואל כהן /שירים -02/05/2024 21:33
טַעַם שֶׁל עוֹד (2 תגובות)
רבקה ירון /שירים -02/05/2024 18:49
ספר חדש בהוצאת דרך המילים (4 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -02/05/2024 16:51
והיום כורע ברך (3 תגובות)
אסנת אלון /שירים -02/05/2024 11:18
שְׁדֵּרוֹת הַשִּׂמְחָה (12 תגובות)
אביה /שירים -02/05/2024 09:43
פעם היו חלומות.. (12 תגובות)
אילה בכור /שירים -02/05/2024 09:43
עַל נַהֲרוֹת הַלֵּב (14 תגובות)
שמואל כהן /שירים -02/05/2024 04:21
סיפורים
היא לא בוכה, היא רק דומעתהיא לבשה את השמלה השחורה, זו שהיא הכי אוהבת וענדה עגילי פנינה זעירות. היא ואיפרה את פניה בעדינות ועטתה על עצמה את מעילה. היא הייתה מהודרת ויפה. עדינותה נשקפת לעין כל. היא נעלה את דלת בייתה ועצמה את עיניה. עוד קצת והוא יהיה לידה, האיש מאחורי הקול. היא ישבה על הספסל הירוק בשדרה בדיוק איפה שקבעו מלכתחילה. היא ישבה, ועמדה ואז הסתובבה. גופה היה דרוך לכל רעש, עיניה אחוזות ציפייה. היא יישרה את השמלה השחורה. כרכה על עצמה את הצעיף הגדול. הרוח חדרה לעיניה, הן החלו לדמוע. הן דמעו מהרוח הקרה, חלילה לא מכאב. כי "הוא יגיע", כך היא שיננה שוב ושוב לעצמה, כמו מנטרה. הוא יגיע. היא הוציאה את הממחטה הפרחונית מכיס מעילה ומחתה את עיניה. היא לא בוכה, היא רק דומעת. הציפייה התעטפה במעיל האכזבה. ההתרגשות הלכה כלעומת שבאה. השמלה השחורה נבלעה בחשכה. היא נעלמה. והיא לא בוכה, היא רק דומעת. כי היא שיננה לעצמה שוב ושוב, הוא יגיע. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |