חזרה ליצירות
סיפורים

האלמנה השחורה ג'

דגה | (02/01/2012 22:10) | 125 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

האלמנה השחורה ג'

לאחר שבוע ארוך של התלבטויות, מנחם לא הגיע לידי החלטה : מה יעשה עם קן 'האלמנה השחורה'.
ושרה'לה, בקלילות העלתה שוב את המטאטא בעל השערות השחורות אל הקן...והעכבישה מייד קרעה את שכבת הקורים שטוותה להסתיר מעלליה.
ובפתח החור נתגלו לעיני שרה'לה ומנחם השק והכדורים בתוכו תפחו כפליים, בבוהק מסנוור עיניים.
העכבישה נשפה בכבדות כמבקשת : הגיע הזמן שאפנה את מקומי..
שמחו שרה'לה ומנחם על התזמון הבלתי צפוי, ושרה'לה לחשה לאוזן בעלה, כתושיה של מה בכך -"קח אותה בעגלה לבית הרב, ובדרך, תנסה לשכנעה לתת לנו תמורה בעד..די לנו בפנינה אחת "
מנחם המלומד הבין עד כמה בורה היא אשת חייו, וכל פעולה לא זהירה, עלולה לסכן אותו.

מנחם טיפס על השולחן העתיק-יומין והמתנדנד קמעא, וכשהגיע לפינת התקרה, שלח ידיו להוציא את 'האלמנה השחורה' ואת השק, שנשאה על בטנה, בעדינות רבה.
הקורים דבקו לידיו, ידיו רעדו.
השולחן הרגיש ברעידות רגליו, אך נשאר איתן להחזיק בבעליו האמיץ.

הלילה ירד. בדרך לבית הרב התקרבה העכבישה אל מנחם, שהחזיק בדבקות במושכות הסוס, ובנשימותיה הכבדות נהמה לעברו, כבהמה הכורעת ללדת : הנח אותי מתחת לסבך העצים, ואטיל את השק הזה, כמטילה את מֵימַי.. ואל תביט בי..לך לדרכך לשלום.

מנחם מיהר עשות כן, כשומע את קולה של שרה'לה, ולא הביט לאחור, כשפנה ושב לביתו.
ולבו היה טוב עליו.
"מה זאת כי שַׁבְתָּ במהרה?!" נדהמה שרה'לה
"בואי נברך על המוגמר, אשה ברה שלי" קרא אליה, וליטף את פניה המלאות נופת צופים.
וניגש אל קערת המים, ידיו היו דביקות.
"נברך?!" אורו עיני שרה'לה וחשבה על השכר..והפעם, פנינה אולי שתיים...
"נברך...נברך.." ונטל את המגבת מידיה "קיבלנו את פנינת חיינו" ליקק שפתיו שהסתתרו מתחת לשפמו ולזקנו העבות, ששרהלה אהבה מאד לטפח,
"אשה, קיבלנו את חיינו במתנה !"ניסה להסביר.

אך, רק חודש לאחר מכן, בבשורה שנשאה שרה'לה ברחמה, הבינה את פשר "קיבלנו את חיינו במתנה".
ואת פשר "הפנינים", הבינה, כשילדה את התאומים - בן ובת.

וביום ברית-המילה, רב-הכפר, הוא המוהל, חיפש בעיניו בין קומץ האורחים את האלמנה..
וחש בעקצוץ...

-סוף-

כל הזכויות שמורות
האלמנה השחורה א'

האלמנה השחורה ב'


תגובות

חזרה ליצירות