לפוסטים-בן הדר להדרה

יוסי גמזו

בֵּין הָדָר לְהַדָּרָה

בְּמַסֶּכֶת "בְּרָכוֹת" שֶבְּסֵדֶר "זְרָעִים",

בְּאוֹתָהּ הֲלָכָה שֶסֵּרְבָה

לְהַתִּיר לָאִשָּה בְּקוֹלָהּ לְהַנְעִים

יַעַן "קוֹל בָּאִשָּה הוּא עֶרְוָה"

יֵש הַרְבֵּה סִמּוּכִין לְהַרְבֵּה טְעָנוֹת

עַל זִמְרָה שֶבִּשְלַל פִּתּוּיים מְמֻקֶּשֶת

אוּלָם אִיש עַד הַיּוֹם לֹא טָרַח לַעֲנוֹת

עַל תְּמִיהָה שֶמִּזְּמַן מִתְבַּקֶּשֶת:

אִם קוֹלָהּ שֶל אִשָּה הוּא עֶרְוָה, כִּי חָשִים

הַגְּבָרִים הַקְּשוּבִים לוֹ מִין הֶסַּח-הַדַּעַת

אֵיךְ זֶה קוֹל הַגְבָרִים בְּאָזְנָן שֶל נָשִים

(כְּשֶגְּבָרִים מְזַמְּרִים וְהַגְּבֶרֶת שוֹמַעַת)

לֹא פּוֹעֵל עַל הַמִּין הַיָּפֶה אֶת אוֹתָהּ

פְּעוּלַת-הֲסָחָה מְסֻכֶּנֶת

אֲשֶר רַק בִּגְלָלָהּ אֲסוּרָה זִמְרָתָהּ

שֶל אִשָּה שֶבְּשִיר קוֹל נוֹתֶנֶת?

וְאִם שִיר הַשִּירִים כְּבָר הִפְצִיר בָּאִשָּה:

"הַשְמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ" (בְּלִי לְסַיֵּג: "אַךְ לֹא בְּזֶמֶר!")

כְּלוּם שְלֹמֹה, שֶהַטֶּקְסְט מְיֻחָס לוֹ, פָּשַע

בִּפְרִיעַת דִּין-תּוֹרָה, כְּבֶן-מֶמֶר?

וְכַיּוֹם, בִּתְקוּפָה שֶמִּסְפַּר הַנָּשִים

אַף עוֹלֶה עַל מִסְפַּר הַגְּבָרִים בְּאַרְצֵנוּ

וְשִׂיאִים שֶל סֶקְסִיזְם פָנָאטִי כּוֹבְשִים

מִדֵּי בֹּקֶר עוֹד קַב שֶל שִוְיוֹן בְּחַיֵּינוּ

בְּסִיּוּעַ מִמְסָד הַנִּכְנָע לִלְחָצָיו

שֶל מִגְזָר סַחְטָנִי וְחָשוּךְ, כְּשֶהַשְּנַיִם

מְשַתְּפִים פְּעוּלָה בְּדִרְדּוּר הַמַּצָּב

לְרֵאַקְצְיָה בְּנֹסַח יְמֵי-הַבֵּינַיִם

רַק בְּשֶל חִשּוּבֵי גֹּעַלִיצְיָה וּשְכַר

תֵּן וְקַח עַל חֶשְבּוֹן מְגָמָה הַתּוֹפַחַת

כִּגְרוּרָה סַרְטָנִית בָּהּ נַגִּיעַ מָחָר

אִם הַיּוֹם לֹא נִבְלֹם אוֹתָהּ חִיש – עַד פִּי פַּחַת –

לָמָּה אֵין רַבָּנִים וּפוֹסְקֵי הֲלָכוֹת

שֶיֹּאמְרוּ קֳבָל עַם כִּי תוֹפְעוֹת הַקְצָנָה זוֹ

שֶל חֶרְפַּת הַדָּרַת הַנָּשִים רַק דּוֹחוֹת

וְאֵינָן מְקָרְבוֹת רְחוֹקִים בִּמְדִינָה זוֹ

לְמַסֹרֶת עַמֵּנוּ שֶשֶּבַע נִפֹּל

לְמִלְחֶמֶת-אַחִים בָּהּ יָגִילוּ אוֹיְבֵינוּ

אִם נִתֵּן לְאוֹתָהּ הַקְצָנָה מוֹנוֹפּוֹל

בְּשִלְטֵי-הַפִּרְסוּם הַתְּלוּיִים בְּעָרֵינוּ,

בְּסִדְרֵי תַּחְבּוּרָה צִבּוּרִית, בְּטִקְסֵי

הִתְכַּנְּסוּת מַמְלַכְתִּית, אִם צְבָאִית אוֹ צִיוִילִית

כִּי הִגִּיעָה הָעֵת לַהֲדֹף אֶת דּוֹרְסֵי

כְּבוֹד אִשָּה בַּמְּדִינָה בְּסִכְלוּת אִימְבֵּצִילִית

הַמּוֹנַעַת נָשִים לְקַבֵּל בְּעַצְמָן

אֶת הַפְּרָס שֶזָּכוּ בּוֹ בִּזְכוּת, לֹא בְּחֶסֶד

רַק מִשּוּם שֶנָּשִים הֵן. כֵּן, בָּא כְּבָר הַזְּמַן

שֶנַּפְגִּין נְאוֹרוּת אַמִּיצָה, לֹא נִרְמֶסֶת

וְתִזְכֶּה דֵמוֹקְרַטְיָה בִּמְלוֹא הֲדָרָהּ

לְהִדּוּר כְּבוֹד אִשָּה בְּדִיּוּק כִּכְבוֹד אִיש בָּהּ

בְּחֶבְרָה שֶכָּל יוֹם שֶאוֹתָהּ הַדָּרָה

שֶל נָשִים בָּהּ נִמְשֶכֶת, הִיא כֶּתֶם מֵבִיש בָּהּ.

שבת שלום